ביצה קלופה ששהתה בלילה במקרר

בס"ד

שלום וברכה!
האם מותר להשתמש בביצים מקולפות ש"לנו" במקרר…
תודרבה
וחגשמח

תשובה:

שום בצל וביצה שהיו קלופים לגמרי, ולא היו בתערובת עם שאר דברים או שלא היו בתוך מים או חומץ וכד’, אין לאוכלם לאחר שעבר עליהם הלילה אף אם שהו במקרר, וכך ראוי לנהוג, אם כי שבעלי עסקים וחנויות יש להם לעשות שאלת חכם אם יש להם להקל בזה.

הסיבה שחז”ל גזרו על כך היא “מפני הסכנה” כיון שרוח רעה שורה עליהן, [אם כי ישנם סיבות על פי הסוד שבגלל זה חז”ל גזרו על דברים אלו], וכיום רבים מקפידים על כך [זולת בליל הסדר שאין צורך להיזהר בזה].

שאר פירות וירקות שהיו קלופים אין בהם כל חשש ומותר לאוכלם אף אם עבר עליהם הלילה.

העצה לכך היא או לערב אותם קודם הלילה עם עוד דבר, או להשאיר חלק מהקליפה עליהם באופן שלא יהיו ללא קליפה בכלל, [ויש שהקילו באופן שמערב את השום או הבצל או הביצה עם מאכלים אחרים אף אם עבר עליהם הלילה ולא נהגו כן].

במקום הפסד גדול יש לעשות שאלת חכם לפי הענין.

מקורות:

נדה (יז.) “אמר ר”ש בן יוחי ה’ דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה וכו'” ובגמ’ שם מבואר שאפילו צרורים וחתומים ונמצאים בתוך סל, ג”כ יש בזה משום סכנה, ודברי הגמ’ הובאו להלכה ברא”ש (ביצה פ”א סי’ כא) ובסמ”ק (מצוה קעט), וביש”ש (ביצה פ”א סי’ לט ד”ה וכתב עוד) גם הביא דברי הרא”ש הנ”ל. [ומכאן תשובה למש”כ בזבחי צדק (יו”ד סי’ קטז סי’ סא) שכתב לסמוך ע”ד היש”ש בחולין (פ”ט סי’ י’ ד”ה והא דפליגי) שכתב שבזמן הזה אין חוששין לזוגות משום רו”ר שאינו מצוי בינינו והו”ה לגבי דין של שום קלוף וכו’, ומדברי היש”ש במס’ ביצה מבואר שכן חוששים לזה בזמן הזה ולכן התיר דיכת שום ביו”ט כיון שאינו אפשר לעשותו בערב יו”ט]. והגם שבשו”ע השמיט דבר זה אולם הרמ”א כתב (יו”ד סי’ קטז ס”ה) שיש להזהר מכל הדברים המביאים לידי סכנה, ולכן הביאו דין זה הפרי חדש (יו”ד שם) והשו”ע הרב (חו”מ דיני שמירת הגוף והנפש פ”ז) והערוך השלחן (סי’ קטז סכ”ב) וכ”כ בשו”ת בנין עולם (לר”א חבר, או”ח סי’ לג), ויתירה מכך ראה בשו”ת מהרש”ם (ח”ד סי’ קמח) שהחמיר אפילו במקום ספק, וכן בשו”ת בית שלמה (יו”ד סי’ קפט) החמיר מאד [אם כי כתב לצדד שרק ביצה שאינה מבושלת יש בה משום סכנה אבל לא ביצה מבושלת, ושאר פוסקים לא סברו לחלק בזה, ואולם לגבי שום ובצל לכל הדיעות מקילים במבושלים כיון שעיקרם נאכלים חי, משא”כ ביצה עיקרה נאכלת מבושלת] וכ”כ בשו”ת רב פעלים (ח”ב יו”ד סי’ יג וסי’ לח) ובמנחת פתים (יו”ד סי’ קטז), ועי’ שו”ת אפרקסתא דעניא (ח”ב יו”ד סי’ קמה) שהאריך בזה ואף דחה הסובר שאם נתערב באחרים שיש להקל בזה ע”ש, ומ”מ כתב בתו”ד שבליל הסדר שפיר יש להקל כיון שאפילו לגבי זוגות בזמן חז”ל שהקפידו על כך אמרו שבליל הסדר מותר לשתות זוגות והוא הדין לגבי שום ובצל וביצה. וכן כתב בשו”ת פרי השדה (ח”ג סי’ סא) שהקיל שם רק בביצה שבורה ולא בביצה קלופה, [ושם צוין לעיין בשו”ת יד יצחק ח”ג סי’ קיד). אמנם האדר”ת בקונטרס עובר אורח (על הארח”ח ספינקא על סי’ ד דף קצ טו”ג) כתב להקל במקום הפסד ע”ש בטעמו ובשד”ח (מערכת הל’ סי’ קמא סוף אות לא דף קנ בד”ה העולה), וכן הזבחי צדק (שם), אם כי הוא כתב להתיר דווקא במקום שמעורב עם עוד דברים. וכן הביא בדרכי תשובה (סי’ קטז ס”ק עד) בשם יד מאיר [ועי’ שו”ת חלקת יעקב יו”ד סי’ לט במה שפלפל בדבריו], ולהלכה המשנה ברורה בספרו ליקוטי הלכות עמ”ס נדה הביא דין זה [וכתב שם שהגם שלא מצא דין זה ברמב”ם מ”מ ‘בודאי צריך ליזהר בזה’], אם כי שבשו”ת ציץ אליעזר (חי”ח סי’ מו) האריך להמליץ על הנוהגים להקל בזה, אולם אף הוא כתב שאין להקל בזה רק במקום הפסד, (וראה שם בדבריו בשם הרבבות אפרים שרצה להקל כשמונחים במקרר וכתב שכבר הראה טעותו בזה הגרא”י זלזניק ונדפס אף מכתבו ברבבות אפרים וכן כתבו להחמיר בזה בשו”ת אפרקסתא דעניא (שם) ושו”ת חלקת יעקב (יו”ד סי’ יד וסי’ לט) ושו”ת אגרות משה (יו”ד ח”ג סי’ כ) ושו”ת מנחת יצחק (ח”ב סי’ סח אות יג, ח”ו סי’ עד) [אם כי שמדבריהם יש מקום לעיין כאשר יש הפסד גדול שנראה שיש להקל אם אין את התנאים הברורים של האיסור ראה בדבריהם], וכן האריך בזה להחמיר בשו”ת דברי יציב (יו”ד סי’ לא), וראה גם בשו”ת שבט הלוי (ח”ו סי’ קיא) שאם כי נתן טעם למקילים כתב שמן הראוי להחמיר בזה וראה בפסקי הלכות בשמו בקובץ מבית לוי (תשרי תשנג עמ’ מו ואילך) שהביא פסקי הגר”ש וואזנר שבמקום שאין בזה משום הפסד כחנויות ומפעלים יש להחמיר, וע”ע שו”ת נשמת שבת (ח”ד סי’ שכט).

ועל ידי תערובת או על ידי שמניחים אותם בשמן וכדו’ יש להקל, וזה מבואר מדברי הגה’ מרדכי (שבת סו”פ המוציא סוף סי’ שסט – שהובא באחרונים הנ”ל) להתיר הביצה שכתוב עליה פסוקים, וביתר שאת כתב הסמ”ק (שם) שעל ידי תערובת יש להקל בזה, וכן הוא בארחות חיים (להרא”ה מלוניל, עמ’ 198) שכתב שיש שנמנעים מלאכול בשבת בבוקר שומין כתושים משום כך, ויש שאין נמנעין כיון שמעורב בהם לחם, והוסיף שיש שמניחים חלק מהקליפה בתוך השום הכתוש ודי בכך, וכ”כ להקל במקום שהוא על ידי תערובת, בספר זבחי צדק (שם) ובכף החיים (סי’ תקד סק”א), ובשו”ת מנחת יצחק (שם, וח”ט סי’ כח), ועי’ עוד בזה בשו”ת יביע אומר (ח”ב יו”ד סי’ ז) ובשו”ת ברכת יהודה (ח”ב יו”ד סי’ ו, אם כי שם הפריז על המידה והחמיר אף בלחמניות המרוחות בממרח ויש ביניהם חתיכות ביצה קלופה שהביצים אסורות, ולהנ”ל יש להקל בזה כיון שמרוחות בממרח ונטפלות ללחם) אמנם בשו”ת תשובות והנהגות (ח”ג סי’ רנו) כתב להקל רק באופן שממש מעורב במאכל, ולא רק במעורב בשמן או סוכר, ושם כתב להקל באופן שמערב אותם לאחר הלילה עם דברים אחרים, וכעי”ז כתב בשו”ת שבט הקהתי ח”ה סי’ קלח בשם היד מאיר, אך המנהג להקל בזה רק ע”י תערובת מלפני הלילה, וכמבואר בדברי הפוסקים שכתבו לגבי אבקת ביצים וחלמוני ביצים הנמכרים ודלא כדברי הפוסקים הנ”ל, וכן מה שהתירו רק מחמת שהיו מעורבים מלפני הלילה כמבואר בדברי הזב”צ ושאר אחרונים.

ומה שכתבנו שיש בזה גם ענין ע”פ הסוד הוא על פי הידוע בשם הגר”א ז”ל ונדפס במעשה רב שכל דבר שאמרו חכמים לעשות דווקא בדבר מסוים הוא מחמת שהיו להם גם טעמים נסתרים ורק שלא גילו לציבור שאינו מבין בזה רק טעם גלוי שיתקבל על ליבם, ואם כי שבמאכלים שתחת המיטה הקילו רבים בזה, מ”מ לגבי שום ובצל וביצה קלופה רבים המחמירים בזה והיכן שחשו חשו.