אדם פלוני סיכם עם מנהל אחד לעבוד אצלו- השנה מחשון עד פסח- העבודה היא ליסוע למקומות מסויימים ולגייס תלמידים לאותו מקום- סיכמו בעל פה- שיקבל העובד 800 ש"ח בחודש- תמורת נסיעותיו- אע"פ שיתכן שבחודש אחד יסע יותר ובחודש אחד פחות- למשל יכול להיות שחודש אחד נסע 4 פעמים ויכול להיות פחות.
בחודש האחרון החליט המנהל לשנות את סדרי העבודה (שידע שהחודש לא יהיו כל כך נסיעות. וגם בעקבות מריבה קטנה אישית בינהם)- ואמר לעובד שעל כל נסיעה שיסע (המנהל קובע את הנסיעות לפי העניין) יקבל 200 שקל- כך שבפועל נסע בחודש האחרון פעמיים- ומגיע לו רק 400 שקל.
כמובן העובד לא היה מרוצה כלל מהחלטה זו- אך בכל זאת המשיך ליסוע ולעבוד.
לקראת סוף החודש (הלועזי)- הצהיר העובד אצל המזכירה של המנהל- על 800 שקל ולא על 400 (כך חשב שמגיע לו לפי ההסכם הקודם).
כעת יש לחלק את השאלה לשתים: א.-האם באמת מגיע לעובד 800 או 400- שמצד אחד לא עשו שום חוזה או קניין- אולם מצד שני אם נסתכל על התקופה בין חשון לפסח כיחידה אחת- אז אפשר לומר שפועל נקנה בתחילת עבודה- ואין רשות למעביד לחזור בו- ונראה שקשור למחלוקת בין הבית שלמה למנחת פיתים [יעויין במנחת פיתים חו"מ סימן שטו] אם קבעו עבודה למשל לשנה ומשלם שכר חודש בחודשו- אם להסתכל על כל חודש בנפרד או על הכל כיחידה אחת. ע"ש.? ב.-גם אם באמת מגיע לו רק 400- האם יש הבדל- שכעת הוא תפוס ב-800 שקל- לפי הצהרתו- האם ישתנה הדין- או שחייב להחזיר.
בברכה ובתודה מראש לכבוד הרבנים שליט"א
תשובה:
שלום רב,
לא ניתן להוציא מהמוחזק.
כיוון שבעה”ב אכן אינו יכול לחזור בו אחר תחילת העבודה אם א”א עכשיו למצוא עבודה אחרת בתנאים דומים (עי’ סימן של”ג ס”ב וסימן של”ה ס”א, ומסתבר שלא דנים כל חודש כיחידה נפרדת, אע”ג שהתשלום בסוף כל חודש. הגם שאין ה"מנחת פיתים” שציינת תחת ידי לעיין בסבירות, ולו יהי שיש כאן ספיקא דדינא הרי העובד מוחזק. ואפילו אם נאמר שדנים כל חודש בנפרד ונחשב כלא התחיל בעבודה, מ”מ אם מתחילה יכל העובד למצוא עבודה דומה ועכשיו כבר לא, עדיין חייב המנהל כאמור בש”ע שם סימן של”ג ס”ב, ודלא כקצה”ח שם סק”ב וסק”ג שהוי ספיקא דדינא, אלא כמו שכתב שם “תהילה לדוד”). ומה שהתרצה הפועל להמשיך לעבוד בתנאים החדשים, לא מסתבר כלל לראות בזה מחילה כל זמן שלא מחל הפועל בפירוש ואכמ”ל.
