א. ועל הכל אנחנו מודים, היו ברוכים
ב. נשלחתי לפקח על כשרות המזון ובישולו באולם חתונות, בקונדיטוריה אפו תחתיות פאי
שאלתי את המשגיח האם הופרש חלה
ואז לקח פאי אפויה בידו ואני אמרתי הרי זו חלה
ואז התעורר בי שאלה
1. הרי להפרשת חלה צריך שליחות האם אני נקרא שליח (בעל האולם ידע על מטרת בואי)
2. נאמר שאמירתי הרי זו חלה לא מעלה ולא מוריד הרי חלה אפשר להפריש במחשבה ייתכן שעצם זה שהמשגיח לקח את הפאי לצורך הפרשת חלה דיינו
3. אולי אפשר לומר שהיות שבדרך כלל אינו מפריש במחשבה אלא באמירה וגם במקרה זה בדעתו היה לומר באמירה לכן לא חלה ההפרשה על הפאי
4. אמרתי אם כן שיישאל על ההפרשה
אך לא היו שם 3 יהודים להתירו
האם היה אפשר להתיר דרך טלפון?
5. וכאן עיקר הבעיה המשגיח החזיר את הפאי
לתבניות והפריש מבצק הפאי שעדיין לא נאפה
אם נאמר שהפרשתו היא כן הפרשה או כתוצאה מאמירתי או כתוצאה ממחשבתו נמצא שחלה התערבבה בחולין וצריך להתבטל במאה ואחד
וזה לא היה שם
תשובה:
שלום רב
נראה שאתה יכול להפריש משל בעל הבית, כיון שהוא אינו מעוניין בדוקא להפריש בעצמו והוא סומך עליך בכל עניני הכשרות, ואתה בעל סמכות רבה משל המשגיח, ומה שהחלה בידו של המשגיח אינו כלום, ולכן אני יוצא מנקודת הנחה שההפרשה שלך טובה ואתה הוא המפריש, שכן המשגיח לא התכוין לקרוא שם בעצמו על הדבר וסמך על דבריך. ממילא, אם נניח שצריך שאלה או עכ"פ כאשר אתה רציתם להשאל, אתה הוא שהיית צריך להשאל ולא המשגיח. אלא שכאן אנחנו נדרשים לשאלה הכללית, כאשר ההפרשה נעשית על ידי שליח מי יכול להשאל, השליח או בעל האולם: בפתחי תשובה סי' שלא ס"ק ו הביא בשם ס' משנת חכמים שרק בעל הבית יכול להשאל, ואילו בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' שכ כתב ששניהם יכולים להשאל ומה שירצו יעשו. כאן בלאו הכי אתה לא נשאלת אלא השליח והוא לכאורה לא היה המפריש, כך שאני יוצא מנקודת הנחה שהחלה נשארה חלה ואחר כך התערבבה בשאר האוכל. ולכן, אם עדיין לא אכלו מהמאכל, תוכלו אתה ובעל האולם לעשות התרה [שיועיל לשתי הדעות הנ"ל] וכמבואר ברמ"א סי' שכג, ואחר כך לשוב ולהפריש.
התרה בטלפון מועילה בדיעבד גדול, ולא כדאי לסמוך על כך.
בהצלחה
