מניעת הריון בתחילת הנישואין בגין שהות הבעל בצבא

מה יהיה הדין באדם שנשא אישה ונולדו כמה בנים (3) זכרים אך בת לא נולדה לו והוא תלמיד חכם שנפשו חשקה בתורה וככל שעובר הזמן ומתרבים התינוקות תודה לאל הטרדות גוברות מאוד ומתמעט זמן התורה שלו בימים ובלילות האם יוכל לדחות בשנתיים את ההריון הבא בכדי ליתן רווח בין הילדים ולשקוע יותר בתורה. מצד חשש עבירה אין כאן מצד שני אפשר לומר דכל מה שהתירו בחשקה נפשו הוא קודם שנשא אישה והכניס עצמו לחיוב ועתה כיון שכבר נשא אישה ויש לו טרדות בשביל ריבוי טרדות לא התירו מצד שלישי סוף סוף תלוי הדבר אם ע"י המצוה הנ"ל יתמעט לימודו באופן ניכר ואם כן בנידון דידן עדיף טפי שכן תינוק רביעי בודאי יגרום לביטול משמעותי מאשר אדם לא נשוי שיתחתן ויביא ילד.

למה הרבנים לא ענו לשואל שאם השרות הצבאי הוא חיוני להצלת נפשות, א"כ עוסק במצווה פטור מהמצווה, ולכאו' על הראיה שהבאתם שגבי מצוות ת"ת מצינו שלא הותר דחיה אלא אם הוא כבן עזאי, אינה ראיה דשאני ת"ת שאין בו דין עוסק במצווה פטור מהמצווה.
מקווה לתשובה הלכתית ולא השקפתית

אני לא מבין את התגובה כלל הרי דין עוסק במצווה פטור מהמצווה נאמר גם כשאפר לעשות ע"י אחרים, ולשיטת הרשב"א נאמר גם ביכול לקיים שניהם, וא"כ למה כתבתם שדין זה לא נאמר כשיכול לעשות ע"י אחרים או כשאפר לקיים שניהם.

התגובה של הרב לא מובנת הרי השואלת או' שאם יולד ילד בעלה יראה אותו רק שבת כן שבת לא, במשך שלוש שנים, הלזה הרב קורא פריה ורביה, להביא ילד ששלוש שנים ראשונות לחיו לא יראה את אביו, ומה אם מה שנודע בפסיכולוגיה, ששלוש שנים ראשונים לתינוק האם הקריטיות לנפש שלו ואם לא יקבל בהם מה שצריך נפשית, זה כאבן שאין לה הופכין.

עד כמה שידוע לי רבנים גם מבין בעניני נפש, ולא רק בתלמוד.

כבוד הרב כתב שאינו יודע מקור להתיר, אחר קידה, רציתי לשאול מאי שנא שהיום מעכבים את מצוות פריה ורביה, מגיל 18 ל23, [כך היה בישיבתי] בשביל שהבחור יהיה בנוי, לבין הנידון של השואל לעכב את הפריה ורביה בשביל שלא יכבד עליה ועל הולד להיות שלוש שנים עם אבא פעמים בחודש, וכבר נודע שהיום אפילו רבנים שלכם מתירים מניעה אחר לידה אם האשה חוששת מעוד לידה.

אשמח לתשובה.
עם נימוק הלכתי.

וסליחה על ריבוי השאלות אתם לא חייבים לענות אם אין לכם תשובה.

ישר כוח לרב, אם אפשר מקור לחילוק הראשון שהרב כתב בין רווק לנשוי.
ובכלל ידוע לי שיש מקור שתורה אינה סיבה לדחות ת"ת, [שכנודע ת"ת הוא ע"מ לעשות] אבל מנלן שלא דוחים פריה ורביה בשביל לקימה בישוב הדעת מאי שנא משאר מצוות כמו תפילה ותפילין שנדחות בזמן כדי לקימם בישוב הדעת, וכנודע שרבים אינם מתפללין בנץ.
ורק הבהיר שמה שכתבתי קודם רבנים שלכם כוונתי של בית ההוראה שלכם

כבוד הרב המשיב, אם יורשה לי אומר שמהכירות אם השואלת מדובר בבחורה עם עבר קשה שעוד קושי נפשי עלול לגרום לה לקריסה [ע"פ חוות דעת פסיכולוגית ורבנית של בית הוראה] .
וא"כ אני לא מבין כיצד העזתם לפסוק בנידון שלה בלי בירור מצבה הנפשי והמשפחתי.

זאת ועוד אתם אומרים שלנימוק הפסק שלכם אין מקור אלא כך המנהג.
וכי כך גדולי ישראל פסקו בענייני הקשורים לחיי נפש.
לא לחינם גדולי ישראל נגד מענה בעניינים חשובים כלאחר יד ע"י אינטרנט.