קריאת המגילה בציבור / כוס חרסינה חלבית בארוחה בשרית

רבני בית ההוראה
ט' אדר ב' ה'תשע"ו

בס”ד

שלום וברכה!
שתי שאלות:(לא קשורות)
א. האם מותר לבעל לקרוא מגילה לאשתו לכתחילה ללא מניין? ואם צריך מניין, האם מניין נשים [שהגבר קורא] מספיק?
ב. כוס חלבית מחרסינה מצופה זכוכית, האם מותר לשתות בה לכתחילה שתיה רותחת פרווה בסעודה בשרית? והאם קיים הבדל בין אשכנזים לספרדים בעניין?
תודה רבה!
תשובה:

שלום רב

  1. בקריאת המגילה בזמנה, כלומר ביום י”ד [ולא כבני הכפרים המקדימים ליום הכניסה] או ביום ט”ו למקומות המוקפים חומה [שלא כשנים שיום ט”ו באדר חל בשבת שאז מקדימים ליום שישי], אין צורך מעיקר הדין לקרוא את המגילה במנין, אלא שיש בכך הידור מצוה, משום ברוב עם הדרת מלך. מנין נשים גם מועיל, כיון שהנושא כאן הוא פירסומי ניסא, ולענין זה אין הבדל בין אנשים לנשים.
  2. כוס חרסינה בולעת ומבליעה כמו מתכת וכו’ ואין בענין זה הבדל בין אשכנזים לספרדים [אין לסמוך על הציפוי, הכל כאן תערובת אחת גדולה ויש להתייחס לכוס כאל כלי חרס]. ולכן לא כדאי להשתמש בזה בארוחה בשרית, כי יש חשש שיש בשר בין השיניים או על השפתיים ויתכן שיבואו לידי איסור.

מקורות:

קריאה בציבור

אף על פי שלכתחילה יש לקרוא את המגילה בפני עשרה אנשים, כדי לפרסם את הנס שנעשה לישראל, מכל מקום בדיעבד, כשאין אפשרות לקבץ עשרה אנשים, רשאי אדם לקרוא את המגילה אף שלא בציבור (ראה: רא”ש מגילה פ”א סי’ ו, בשם רב עמרם גאון, וראב”ד ומגיד משנה מגילה פ”א ה”ז, בדעת רב אסי במגילה ה א; ר”ן מגילה ג א בדפי הרי”ף, בדעת רב במגילה שם; שו”ע או”ח תרצ יח). ומכל מקום, לאחר שקראו בעיר את המגילה בפני עשרה, וכבר נעשה פרסום לנס, אלא שיש יחידים שטרם קראו את המגילה, יכולים אותם יחידים לקוראה שלא בציבור, אפילו לכתחילה (ארחות חיים הל’ מגילה אות כד, בשם הראב”ד; רמ”א או”ח שם. וראה יד אפרים או”ח שם). אולם, יש חולקים על כך, וסוברים שהקורא את המגילה ביחיד אינו יוצא ידי חובתו, ואפילו בדיעבד (ראה: מרדכי מגילה סי’ תשפב, בדעת רב עמרם גאון ורבינו גרשום; טור או”ח שם, בשם הבה”ג, וראה הגהות בן אריה על הבה”ג סי’ יט אות ג, שאינו נמצא בגירסאות הבה”ג שלפנינו). אכן, אף לדעה זו, אדם שאין באפשרותו לקרוא את המגילה בציבור, יקרא ביחיד בלא ברכה, משום שאף בכך מתפרסם הנס (מרדכי שם). אחרים חולקים על כל זה, וסוברים שאף לכתחילה ניתן לקרוא את המגילה ביחיד (רא”ש שם, בשם ר”ת).

מחלוקת זו אינה אמורה אלא בקריאת המגילה בזמנה, אולם קריאת המגילה שלא בזמנה – כגון, בני הכפרים שמקדימים לקרוא בימים שני וחמישי הסמוכים לפורים, או אם חל פורים בשבת, ומקדימים את הקריאה לערב שבת – הכל מודים בה שאין לקוראה אלא בציבור (ראה: מגילה ה א, ורש”י שם ד”ה שלא בזמנה. על כך שכשחל פורים בשבת נחשבת הקריאה בערב שבת כקריאה שלא בזמנה, ראה ר”ן מגילה ג א בדפי הרי”ף, אולם ראה עיר הקדש והמקדש ח”ג פכ”ו אות ב, שיש סוברים שזמן הקריאה הוא לכתחילה בערב שבת). ונחלקו ראשונים: יש סוברים, שהקורא את המגילה שלא בזמנה ביחיד אינו יוצא ידי חובתו אפילו בדיעבד (ראה: רי”ף מגילה ג א בדפי הרי”ף; רמב”ם מגילה פ”א ה”ז, ולחם משנה שם בדעתו; רמב”ן במלחמות שם). ויש סוברים, שיוצא הוא בדיעבד ידי חובתו (ראה: רש”י שם ד”ה ורב אסי; בעל המאור מגילה שם; רא”ש מגילה פ”א סי’ ו. וראה שער הציון שם אות סא).

קריאה ברוב עם

מצוה לקרוא את המגילה בציבור גדול של אנשים, משום שבכך מתגדל כבוד ה’, כמבואר בכתוב (משלי יד כח): “ברָב עם הדרת מלך”. לכן, יש לשמוע את קריאת המגילה בבית הכנסת, מקום בו מתאסף קהל רב, ולא לקרוא בבית בפני עשרה אנשים (ר”ן מגילה ג א בדפי הרי”ף; מג”א סי’ תרצ ס”ק כג; משנ”ב שם ס”ק סב, ושמטעם זה, אף אדם שחלונות ביתו סמוכים לבית הכנסת ויכול לשמוע את הקריאה מביתו, חייב ללכת לבית הכנסת). וראה בה”ל שם ד”ה צריך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *