שוכר המתגורר אצל המשכיר מספר שנים.
רק בשנה הראשונה נחתם חוזה, ואילו בשנים הבאות השוכר המשיך לגור בדירה על דעת המשכיר, אך לא חידשו חוזה כתוב (בגלל אופיו/טרדותיו של המשכיר).
לאחר מספר שנים המשכיר פנה לשוכר וביקש להעלות את שכר הדירה (באופן ניכר) וביקש לחתום על חוזה חדש.
השוכר אמר למשכיר ש"בסדר גמור, בא נחתום על חוזה חדש", והדגיש בפני המשכיר שחשוב לו לקבל חוזה חדש עם סכום מעודכן (בגלל שיקולים שונים שלו, החזרים ממקום עבודה וכדומה)
אך המשכיר עקב טרדותיו המרובות לא פנה שוב לשוכר לחידוש החוזה בכתב ובחתימה.
ולכן השוכר המשיך לשלם בתקופה זו את מחיר השכירות הישן (והמשכיר כמובן היה מודע לכך שהשוכר ממשיך לשלם את גובה השכירות הישן).
כעבור כ-10 חודשים המשכיר פנה שוב לשוכר וביקש לחתום על חוזה חדש, ואכן חתמו על חוזה חדש עם סכום שכירות חדש (גבוה יותר).
כעבור כשבוע, המשכיר פנה לשוכר וביקש ממנו לשלם למפרע עבור כל ה-10 חודשים הללו את ההפרש בין גובה השכירות החדשה לישנה.
אך השוכר טען שרק כעת חתמו על חוזה חדש ולכן רק מעתה והלאה הסכום חדש (וכן הדגיש שוב שכבר בזמנו הוא אמר שחשוב לו חוזה חדש ביד ורק אז ישלם את הסכום החדש).
השוכר טען שעל המשכיר היה ליזום ולקדם את חתימת החוזה החדש, ומשלא עשה כך, הרי שההפסד שלו. אך המשכיר טוען שעל השוכר לשלם למפרע מהרגע בו דיברו על כך וסיכמו לחתום על חוזה חדש, ושאין משמעות לחתימה על חוזה בפועל.
תשובה:
שלום רב,
כך הדעת נוטה
