שלום רב,
גבר ואשה שחתמו יחדיו על הסכם שכירות (למשך שנה +אופציה) מול המשכיר, טרום חתונה.
חודשיים לאחר שנישאו (נישואים שניים) במהלכם התגלעו חילוקי דיעות בינהם ולא חיו בטוב, החליטה האישה כי ברצונה להתגרש והודיעה על כך לבעלה.
מששמע על כך הבעל, דרש מהאישה ובתה (מנישואים ראשונים) לעזוב את הבית ששכרו במיידי!.
האשה ובתה עזבו יום למחרת.
כל עוד חיו יחד – הגבר והאישה חילקו בינהם שווה בשווה את תשלום השכירות והוצ' נילוות.
1. האם קיימת חובה על האשה להמשיך ולשלם את מחצית דמי השכירות, גם לאחר שהעזיב אותה בעלה?
2. אם חתמו השניים בפני עו"ד על הסכם ממון (שלא אושר ע"י בית דין/בימ"ש) ובו רשום כי כל אחד מהם ישא במחצית תשלום דמי השכירות והוצ' נילוות של המגורים – האם גם במצב זה קיימת חובה על האשה להמשיך ולשלם את מחצית דמי השכירות, גם לאחר שהעזיב אותה בעלה?
תשובה:
שלום רב,
מאחר שיש הסכם בין הבעל והאישה (למרות שזה לא אושר בבית משפט או בבית דין) שכל אחד מהם ישא בחצי מההוצאות כולל השכירות. וכך גם עשו בפועל. ההסכם ודאי תקף.
אני מניח שמול המשכיר גם הבעל חתם וגם האישה, לכן היא מחוייבת מול המשכיר להמשיך לשלם את החצי שלה בהתאם החוזה השכירות.
האם היא יכולה לתבוע מהבעל בחזרה את מה היא משלמת למשכיר:
לכאורה היא לא יכולה לתבוע מהבעל. האפשרות לתבוע מהבעל לכאורה קיימת מדין זה נהנה וזה חסר (הבעל נהנה והאישה חסרה) שמבואר בסוגיית הגמרא בבבא קמא (כא-כב) שאם האחד נחסר ואפילו מעט, השני הנהנה חייב לשלם את מלוא סכום הנאתו. וראה שם גם ברא"ש. אולם במקרה זה לא ניתן לחייב את הבעל מדין נהנה משום שבשותפים שחיים ביחד לא שייך לחייב את השותף האחר על הנאתו מחלקו של חברו, משום שהוא נחשב משתמש בחלקו. ראה שו"ע חו"מ סי' קעא סעי' ח' ברמ"א.
לכן האפשרות העומדת בפני האישה הוא לחזור לבית ולומר לבעל שהיא מסרבת לצאת עד שהוא לא ישלם את חלקה למשכיר.
