חוסר רצון להביא ילדים כרגע

רבני בית ההוראה
ל' אדר א' ה'תשע"ו

בס”ד

שלום רב!
אני בת 26 נשואה שנה ושלושה חודשים. בעלי בן 32.
בשנתיים האחרונות בעלי חזר בתשובה ובגדול! (אני שומרת שבת וכו’ מאז ומתמיד). אנני נראית דתיה בחזות בכלל. אבל ממשיכה לחזור בתשובה ומתחזקת יחד איתו (שהוא מרקע חילוני לגמרי) וכל הזמן אנחנו גדלים במובן הכי טוב של המילה.
הבעיה?
אין לי שום רצון ולא אפילו חשק קטן לילדים. כרגע.
בעלי לא לוחץ בכלל בכלל. אבל אני שואלת את עצמי: מה דפוק בי? למה אני רואה מסביבי כל כך הרבה בנות אפילו צעירות ממני עם ילדים. ומאושרות עד הגג! בעוד שאני ממש לא בכיוון…? אני כל הזמן שואלת אותן וחוקרת ומתעניינת איך ההרגשה. כדי לנסות לשכנע את עצמי לעשות את זה. אבל אני פשוט לא מסוגלת.
אני לומדת מוסיקה. לימודים מאוד תובעניים. נשארו לי עוד שנתיים וחצי ללימודים. (4 שנים סך הכל).
אני יודעת למה אני לא רוצה:
-מפחדת מתהליך ההריון וההשפעות שלו
-מפחדת שיהיה לי קשה מאוד לא לעשן (אני מעשנת)
-והכי הכי: אני מפחדת שזה “יכבול” אותי. אני יודעת שזה אגואיסטי מאוד מצידי. אבל אין ספק שכאישה, אני אצטרך להיות הרבה הרבה הרבה בבית. להבדיל מהגבר שהוא “חופשי ומאושר”.(לא מזלזלת לרגע בעול הפרנסה שמוטל עליו).
עניין כלכלי מבחינתי הוא מחוץ לתחום ולא שיקול. ברור לי שזה שטויות לגמרי.

אתמול חלמתי חלום. אני זוכרת שהיו בו שתי נשים בהריון. לי, מסתבר, איכשהו הייתה ילדה. הייתה לי ילדה בחלום שהלכה לעולמה. קראו לה “לילה”. (הדמות של הילדה הייתה האחיינית שלי במציאות). כשהבנתי שהילדה הלכה לעולמה, בחלום, לא התרגשתי מזה. זה כאילו לא הפריע לי בכלל. והרגשתי בחלום שאפילו טוב שכך. כי במילא לא רציתי בה. והייתה לי הקלה. ואז, אחרי שכנראה הכחשתי את האבדה, קלטתי מה איבדתי ובכיתי מלא. הרבה בכי היה בחלום.

אז שוב אני שואלת, מה באמת לא בסדר אצלי ולמה אין לי את הרצון הזה לילדים. כרגע?
האם זה ממש ממש לא בסדר מבחינתי לחכות עוד שנתיים וחצי? לפחות שאסיים את הלימודים?

תודה תודה תודה.

תשובה:

שלום רב,

ההרגשה שלך למגרי מובנת, ללדת ילדים לפעמים זה לא רוויה קלה במיוחד, ההגבלה שהילדים הקטנים לפעמים מגבילים את הוריהם, היא נכונה, אכן כך. אבל יש לכך כמה אפשרויות כיצד להסתכל על המצב. יש כאלה שאומרים, אכן זה קשה אבל מה לעשות, בגיל 30-35 יהיה קל יותר?! לא ללדת בכלל, זה יהיה קל יותר?? ודאי שלא, ראי את ארבעת האמהות כמה הן השתוקקו לילדים וזה דבר טבעי ומובן. מי לא רוצה ילד שיהיה שלה, חמוד ולא מפריע, מוכשר ומולצח וכן הלאה. לכן אין ברירה, שווה לעבור את ההליך המעט קשה והמעט מגביל כדי להגיע ליעד.

אולם יש אפשרות אחרת, להסתכל על הכל כחוויה, כל קטע בחיים לראות רק את הטוב רק את האושר, וכך אני בטוח שלא תחושי כלל בקושי, ישנם נשים רבות שעוברות את זה כחוויה ולא כאל משהו מעיק שצריכים לעבור.

מאחר שאנו אתר הלכתי. לא נשאיר את הנושא הזה ללא הזווית ההלכתית… האיש מצווה במצוות פריה ורביה, כלומר, זו חובתו להשתדל להביא ילדים לעולם ולדאוג לדור הבא. האישה אמנם אינה מצווה בכך, אבל היא מחוייבת לבעלה לאפשר לו לקיים את חובתו, שהרי בלעדיה הוא לא יוכל לקיים את חובותיו.

שבת שלום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *