שלום לכבוד הרב,
שני שאלות בפי אם אפשר:
1) ראיתי בסוגיא של "ערבות במצוות" את הפוסק העיקרי של הסוגיא שעליו נחבטו כולם מה כוונתו הלא זה הרא"ש (פ"ג דברכות סי' ג') .
ראיתי בנוסף בסוגיא את דבריו של רבי אברהם יצחק בשו"ת זרע אברהם ,שעליו תמהו אחרונים רבים מאחר ודיבר על עניין הערבות במישהו שבכלל לא יצא ואישתמיטתיה מעיני קודשו הסוגיא בר"ה (כט' סע"א) ששם אמרו שכל הדין ערבות נכנס רק שיצא,אך שלא יצא אין פה בכלל מה לדון מדין ערבות זה פשיטא שיכול להוציא.
א"כ לא הבנתי את דעת הרא"ש שהרי הרא"ש מביא שם קושיא מברכות (מח.) לגבי אדם שאכל כזית דגן שחיובו מדרבנן ויכול להוציא את מי שאכל כדי שביעה וחיובו דאורייצא, והרא"ש אומר שם שהטעם משום דין של ערבות. והרי כולם תמהו על הזרע אברהם בזה, ואיך לא תמהו על הרא"ש.
2) נשאלתי ע"י חבר אם אישה שאין לה כסף בקושי, והוא מקפיץ אותה באוטו האם יכול להחשיב את הדלק כחלק ממעשר כספים ,שהרי הדלק על חשבונו (אעפ"י שזה לא 10% מ"מ הוא שואל אם חזי לאצטרופי לשאר הכסף) , ונראה לי בהתחלה שלא כי הוא מקפיץ גם את עצמו אז ככה שלא ידעתי מה להשיב..ואשמח אם כבוד הרב יענה לי והאם מחשבתי במקום?
תשובה:
שלום רב
- סברתו של הרא"ש היא פשוטה, שכן גם אדם שמחוייב בברכת המזון מדרבנן, לגבי דאורייתא הוא נחשב כמי שאינו מחוייב בדבר, ובודאי צריך להגיע לדין ערבות כדי שיוכל לפוטרו מחיובו. נדון רחב יש בענין זה בפוסקים, לגבי אדם שהתפלל כבר ערבית בליל שבת, וממילא יצא ידי חובתו בקידוש מן התורה, ונשאר לו רק החיוב דרבנן לקדש על הכוס, והוא בא להוציא ידי חובה את אשתו שלא התפללה ערבית והיא חייבת בקידוש מן התורה, וצריך להגיע בזה לדין ערבות מן הטעם האמור, ונחלקו אחרונים – רבי עקיבא איגר והדגול מרבבה, בשו"ע סי' רעא, אם דין ערבות הוא גם ביחס לנשים או רק ביחס לאנשים, ראה שם באורך.
- אם הנסיעה היא גם לצורך עצמו בודאי לא יוכל לנכות זאת מדמי מעשר, אבל אם הוא נוסע במיוחד בשבילה, והיא באמת ענייה כזו שראויה לקבל צדקה, הוא יכול לחשב את דמי הדלק ולנכותו מן המעשר.
