שלום!
באחד בקהילות שבחו"ל היה איש אחד, ירא שמיים, איש דתי, שומר תורה ומצוות. הוא עבד כמשגיח כשרות במפעל של חלב. במקרה נתגלה, שהוא אינו יהודי לפי ההלכה. שאלה: מה עם כשרות של מוצרים (סוכריות, שוקולד וכד' שהשתמשו שם חלב בהשגחתו כ-"חלב ישראל") ומה עם כל הכלים במפעל?
תשובה:
שלום רב,
אין כל בעיה בכל המוצרים שהיו בהשגחתו.
ראשית יש להקדים, שכיון שהשאלה כאן היא על חלב עכו"ם, שמעיקר הדין סבר הגר"מ פינשטין זצ"ל שיש להקל בזה בשעת הדחק או לצורך חולים וילדים, ומשום שהרשויות מפקחות שלא יערבו חלב טמא, כאן שמדובר בדיעבד ויש הפסד מרובה טורח ואובדן מוניטין, ניתן לסמוך ולהתיר.
מלבד זאת, יתכן לומר: ישנם דברים שהתורה הצריכה שני עדים וישנם דברים שהתורה הצריכה רק עד אחד. וההבדל בניהם הוא לא רק במספר העדים, אלא במהות הענין. במקום שהתורה הצריכה שני עדים, הרעיון הוא שצריך "עדות" ואם התגלה שאחד העדים שסבר לתומו שהוא יהודי, שאינו יהודי, מתברר שאין כאן "עדות". אולם לגבי איסורים שהתורה הצריכה רק עד אחד, הרעיון הוא אמינות. עד אחד נאמן באיסורין. זה אמנם ברור שמצד עד אחד באיסורין לא ניתן להאמין לו שהרי הוא גוי. אולם באופן עקרוני לאו דווקא עד אחד, אלא כל פעם שיש אמינות ברמה כזו, די בכך שאין צורך דווקא בעד כשר. לדוגמא, גוי המסיח לפי תומו נאמן באיסורין (בדינים דרבנן. וגם בדינים מדאורייתא הוא נאמן בצירוף חזקה או סברא אחרת ראה היטב בש"ך ובט"ז יו"ד סי' צח ס"ק ב). או במקרה שאנו מניחים שאינו משקר, כמו במקום שאינו רוצה להפסיד את פרנסתו (חזקה לא מרעי אומנותיה), או שהוא חושש מפני הערכאות. אנו מקבלים גם עדות של גוי באיסורין.
לכן, הבחור הנ"ל שהיה בטוח שהוא יהודי כשר, ירא שמים, שומר תו"מ, ודאי שהקפיד על הכל בדיוק כפי הנהלים. ומה זה משנה שהיום מתברר שאינו יהודי. הרי מצד רמת האמינות שהיתה בשעה שהוא היה בטוח שהוא יהודי, היתה מספיקה עבור איסורים, וכשם שגוי נאמן במקרה שהוא מעיד לפני ערכאות, או חושש לפרנסתו שאז אנו קובעים שודאי הוא דובר אמת. גם במקרה זה הוא חושש מבורא עולם ולכן אינו משקר. ועדיין צ"ע בסברא זו.
