האם מותר בישיבה לעשות גמרא עם רש"י ותוספות באווירה פורימית או שאסור מצד מסכת שיכורים כמבואר באר היטב ומכף החיים אבקש מקורות כדי שאוכל גם להסביר ב ומכף החיים אבקש מקורות כדי שאוכל גם להסביר
תשובה:
שלום רב
בכף החיים בסי' תרצו הביא בשם שו"ת דבר שמואל סי' קצב שעוון חמור הוא לעשות זאת, משום מושב ליצים, ומשום שיש בכך זילות לספרי הקודש, אולם ידוע שהיו מקומות שנהגו בכך, וגם המושג רב פורים הדורש דרשות של שחוק היו מקובלות בכל מקום, לכן נראה שכל עוד שומרים על גבול הטעם הטוב, והכל בהתרוממות של שמחה ולא בליצנות, והדברים רומזים תוך כדי החידוד לדברי מוסר ברוח האמיתית של היום כנהוג בחצרות החסידים, יש למיקל על מה לסמוך. וכנראה שהכל במבחן התוצאה, והעיקר להבדיל בין חידוד ושנינות לבין ליצנות וצחוק.
בהצלחה רבה!
לא ציינתם מקורות להיתר אם יש
אין לי מקור, אבל כך נהגו והשכל הישר אומר שמה שמביא להתעוררות מותר, ומה מביא לליצנות אסור.
אכן מה שמביא לליצנות אסור ומה שמביא לשמחה מותר, כל זה לעניין רב פורים או גראמן שמשמח חתן וכלה, השאלה האם מותר לעשות זאת בצורת מסכת תלמודית או בפסוקים שזאת לא מצינו מי שהתיר, אלא כל האחרונים מדברים על זה לאסור, ואין אחד שמתיר אף אם זה נעשה בכובד ראש, וכמו שאסור לרב פורים להלבין פנים בכובד ראש.
וז"ל מרן הגר"ע יוסף ז"ל (חזון עובדיה פורים, מדיני מצות שמחת יום הפורים, הל' יד): מה שיש נוהגים בישיבות לאחרונה, לבחור להם "רב" פורים, אשר משמיע במרום קולו בדברי ליצנות והיתול על ראש הישיבה ורמ"י הישיבה, בדברי בקורת בבדיחות הדעת, לא תהא כזאת בישראל, כי אין שום היתר בדבר, והמבדח הזה על חשבון חכמי ישראל גדול עונו מנשוא. עליו נאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. והוא בכלל מבזה תלמידי חכמים שאין לו חלק לעולם הבא (כמבואר בסנהדרין צט: והרמב"ם פ"ג מהל' תשובה הלכה יד), ועליו אמר שלמה בחכמתו (משלי כו יח) כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות, ואמר הלא משחק אני. וכל היושב שם ואינו מוחה על כבוד התורה נלכד גם הוא בשחיתותם. ומאד יפלא על בני תורה אשר ירהיבו עוז לעשות כן, האם שכחו מה ששנו חכמים: והוי זהיר בגחלתם שלא תכוה. וכל מי שיש בידו יכולת לבטל המנהג הרע הזה, עליו לשנס מתניו, לבער הרע מקרבנו, ולא ישמע ולא יפקד ולא יזכר עוד כדבר הרע הזה. ולשומעים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. ע"כ.
השאר תגובה