נשאלתי בכמה שאלות שעלי לענות, ואין עיתותי עמי לבררם, ואבקש באם אפשר להפנותם לרבני בית דינכם הצדק, ולהשיבני דבר.
א. ירד הצבע מבתי התפילין, ובלא יודעים צבעם ב'טוש' רגיל, וכשנודע לו שיש לצובעם בצבע הכשר לכך, חזר ועבר וצבעם בצבע הכשר על גבי הצבע של ה'טוש'.
ג. האם יש צורך – והאיך,יש לתקן כתובה היכא ששינו שם לאשה במקום 'דניאל' ל'דניאלה', וזה היה חודש לפני החתונה, אך בכתובה נכתב 'דניאל' בלבד. אולם טרם נשתכח השם הקודם, [הזוג חשוך בנים].
ד. בעת הלידה ניתנו ב' שמות, אולם למעשה השם השני מעולם לא השתמשו בו, וכמה חודשים אחר הנישואין, חזרו להשתמש בשם השני הנ"ל, האם יש לעשות שינוי בכתובה שבה לא הוזכר כי אם השם הראשון, [הזוג חשוך בנים זה כמה שנים].
ה. האם מותר לטלטל בתוך חדר מדריגות משותף ללא עירוב [כשרוב התושבים גויים].
ו. היכא שעשו עירוב בחצר אך השער פתוח, ומה הדין אם יש לשער קורה.
תשובה:
- הצבע צריך שיהיה עשוי מדברים המותרים באכילה, כיום רוב הצבעים הלורדים למיניהם וכו' עשויים מחומר כימי וזה בסדר, אבל לכתחילה מומלץ לצבוע בצבע המיוחד לכך, כך יודעים בבירור שאין בזה חומר מבהמה טמאה וכדומה.השאלה אינה אם השתכח השם הקודם אלא האם נקבע השם החדש. אם הספיקו לקבוע את השם החדש והוא התפרסם בין בני המשפחה והידידים והשתמשו בו שלושים יום לפני החתונה, מן הדין היה לכותבו בכתובה. לענין דיעבד, אם רוב מכיריה התחילו עד החתונה לקרוא לה בשם החדש, נראה שהכתובה פסולה כיון שחסר שמה העיקרי, אבל אם רוב מכיריה עדיין קראו לה בשם הקודם [וסביר שכך, שהרי ודאי לא פגשה את כולם באותו חודש, ובודאי לא הורגלו בכך כאשר היו מדברים עליה בינם לבין עצמם] הכתובה כשרה כיון ששמה העיקרי היה כתוב בה. כך מתבאר מדברי הפוסקים באבהע"ז סי' קכט סעי' א, ומדברי הפוסקים להלן שם סעי' יח ובב"ש ששם שנשתנה מחמת סיבה קלה אינו נעשה עיקר אלא אם כן הרוב קורין לה בשם זה [אם חשוב לך מקורות אשלח בשפע]. הקובע לעיקר השם הוא בשעת הנישואין, מה שהשתנה אחר כך אינו רלוונטי.
- לדעת רוב הפוסקים, כיון שלא השתמשו אף פעם בשם השני הוא השתקע ובטל, ומה שהתחילו אחר כך להשתמש בו כאמור לא רלוונטי. אם חשוב לך המקורות בענין אשלח לך, הם רבים מאוד. אמנם יש סוברים [ובראשם הגרש"ק] שכאשר יש לאדם שני שמות מלידה האחד מציל את השני משיקוע ושניהם קיימים, אולם גם לדעתם לא יחשו שני השמות כשם אחד שממילא אחד מהם אינו אלא חצי שם וכמבואר בסי' הנ"ל בסעי' יד בפת"ש בשם כמה מהאחרונים ובראשם הראנ"ח, כיון שלמעשה לא השתמשו בו, כך הכריע החזון איש. סוף דבר, ודאי אין לפסול כתובה כזו, ואדרבה, מעודי תמהתי מדוע לכתחילה לא כותבים רק את השם העיקרי, שהרי שם שנשתקע פוסל בגט ונמצא שכל מי שמעלה באוב שמות מהעבר שלא השתמשו בהם רק מגרע.
- אם הוא היהודי היחיד בבנין אין בעיה, אבל אם יש עוד יהודי אחד צריך לעשות עירוב חצרות. ראה שו"ע סי' שפב סעי' א. כדי לבצע את העירוב חצרות יש לשכור מהגוי ומהמחללי שבת את רשותם [לא צריך שכירות גמורה, די בכך שנותנים להם פרוטה ואומרים להם שזה ניתן כדי שיחשב לענין העירוב חצרות שיש לך זכות בביתם] ובאופן זה יוכלו השומרי מצוות שם להשתתף בפת שתהיה מונחת באחד הבתים בתורת עירוב חצרות. לא די לעשות זאת עם בני אותה קומה ויש לעשות זאת עם כל בעלי הדירות בבנין שהרי כולם שותפים בחדר המדרגות.
- כיון שלא כל הרוח הרביעית פרוצה, ויש שם לפחות טפח כותל [שהרי יש שם שער] זה נחשב כמו לחי ואין בעיה, ראה שו"ע סי' שסג סעי' א-ג.
