מדוע יש בבתי הדין כתב תביעה,שרק התובע מעלה טענותיו שלא פני השני, ויכול לכתוב שם דברים שיש בהם כדי להטעים את לב הדיין ופולם מלדון לכאו' (ורשע ערום, ובפרט טו"ר שאינו הגון, יכול בנקל להשתמש בזה, וגם אם הכתב תביעה הוא רק בקצרה,)וכן התכתבויות לאחר הדיונים שנועד לסיכומי דברים ופעמים שמעלים שם טענות חדשות וזה שלא בפני הבע"ד.
כמו"כ בסרבן שאינו מופיע בביה"ד ונותנים היתר לתבוע בערכאות, מבואר בפוסקים שזה רק לאחר שיש לתובע ראיה כלשהטא(לאפוקי מלוה ע"פ, ובאפ לא נגמר הדין בערכאות מבואר דב"ד מזדקק לו, ובפשטןת אפי' אותו ב"ד ששמע את ראיות התובע.
אשמח לקבל תשובה עם מקורות
יישר כח
תשובה:
שלום רב,
א. כתב בספר פנים במשפט (סימן יא) שאין מניעה לתובע לשלוח כתב תביעה שבו מפרט מה בדיוק הוא תובע שאין זה בכלל מטעים טענותיו (והמטרה היא שבית הדין יוכל לפרט בהזמנה לנתבע על מה בדיוק תובעים אותו כמו שכתב הש"ך בסימן יא) וראה פתחי תשובה יז אות ט
ב. דעת הרמא יג ג, שאם הבעלי דברים מסכימים אפשר להם לשלוח טענותיהם בכתב לבית הדין ובדרכי משה (יז ה) מסיים שם וכן הוא המנהג(וראה ביאור הגר"א ס' יג ס"ק יב) לדעת הב"ח והקצה"ח בשו"ת הרשב"א מבואר שבדיני ממנות לא חייבים לקיים" ועמדו" דהיינו שאין צורך שהבעלי דינים יהיו נוכחים בשעת קבלת הטענות ולכן בדיעבד מועיל ובזמנינו המנהג כן רק שחייבים שכל הסיכומים יהיו גלויים לבעלי דינים ושיוכלו להגיב וכן הבעלי דינים מקבלים עליהם שכך יעשו וזה מונע וויכוחים מיותרים
ג. במהר"י בן לב ח"ג סי' מח כתב שאפשר להתיר גם בלי ראיות וכן לחם רב פח' וכן ישועות ישראל כו' ב' וכן אמרי בינה דיינים כז' וכן הוא המנהג (לא כהנתיבות)
