שלום לרבנים רציתי לדעת האם מותר לשים בבסיסי צהל מזוזות שהרי יש שם גוים וגם אם כן האם בברכה? 2 מה המקור להשתכר בפורים? תודה מראש!
תשובה:
שלום רב
א. בכל בית המשותף ליהודי וגוי כאחד יש חובה לקבוע מזוזה, משום שהיהודי מצווה בכך. ממילא בצבא צריך לקבוע מזוזה בכל מקום, למעט חדר שיהיה מיוחד לגויים בלבד. כך דעת השו"ע בסי' רפו. ואף שהרמ"א שם חולק וסובר שבשותפות יהודי וגוי אין חיוב מזוזה ומקורו במרדכי כמובא שם בבית יוסף, שונה הדבר כאן משתי סיבות, ראשית, כאשר הרוב הם יהודים סבר האור שמח שלכולי עלמא יש חיוב מזוזה, וראייתו היא מכך ששערי עיירות חייבים במזוזה אף שיש בעיר גויים, ובהכרח צ"ל שמדובר בעיר שרובה ישראל. שנית, ראה בפתחי תשובה שם שכאשר היהודי רשאי להשתמש בכל הדירה יש חיוב מזוזה, משום שבשעה שהוא משתשמ בכולה הוא נחשב בעלים על כולה ["יש ברירה"] ובודאי הוא כך בצבא שהפיקוד הוא יהודי והוא רשאי בכל רגע נתון להכניס אדם לחדר ולהוציא משם את הגוי.
ב. מצוה על כל אדם לשתות יין בפורים, "עד דלא ידע [=עד שלא ידע להבדיל] בין ארור המן לברוך מרדכי" (ראה: דברי רבא במגילה ז ב; רמב"ם מגילה פ"ב הט"ו; טוש"ע או"ח תרצה ב). דין זה, להרבות בשתיית יין בפורים עד כדי שכרות, אינו חיוב גמור, אלא רק "מצוה מן המובחר" (ראבי"ה סי' תקסד; הגהות מימוניות מגילה פ"ב הט"ו; שו"ת מהרי"ל סי' נו, וכתב שמכל מקום יש חיוב לשתות מעט יין; אליה רבה או"ח שם ס"ק א. וראה שפת אמת מגילה שם, שהדין לשתות "עד דלא ידע" אינו שיעור השתייה שאדם חייב לשתות, אלא יש לשתות יין כל היום, וכשמגיע לשכרות כזו פטור הוא מן המצוה).
בגדר זה של שתיה "עד דלא ידע…", נאמרו ביאורים שונים בראשונים ובאחרונים:
א. יש סוברים, שאדם חייב לשתות יין יותר מכפי רגילותו, עד שירדם מחמת השתיה, והרי בשנתו אינו מבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי" (ראה: רמב"ם מגילה שם; רמ"א או"ח שם, בשם מהרי"ל ומהר"י ברונא. וראה ט"ז שם ס"ק ב).
ב. אחרים כתבו, שעל אדם להשתכר עד כדי שבעת שיאמר לאחר קריאת המגילה את הפיוט "שושנת יעקב" [מובא במסכת סופרים פי"ד ה"ג], עלול הוא לטעות בלשונו, ובמקום "ארור המן", לאמר "ברוך המן" (ראה: ר"ן מגילה ג ב בדפי הרי"ף; מאירי מגילה ז ב; בית יוסף וב"ח או"ח סי' תרצה, בדעת התוס' מגילה ז ב. וראה בית יוסף וב"ח שם, שדי בכך שטועה בין אסתר לזרש, ואין צריך שיטעה בין המן למרדכי, אולם ראה צידה לדרך מאמר ד כלל ז, שחולק). באופן דומה יש מבארים, שבזמן חז"ל היו נוהגים לשיר פיוט מיוחד, שבסיום כל אחד מבתיו היו אומרים "ארור המן" או "ברוך מרדכי". ועל אדם להשתכר, עד שיהיה עלול לטעות ולאמר "ארור המן" במקום "ברוך מרדכי" (דרכי משה או"ח שם; אליה רבה שם ס"ק ב).
ג. ויש שכתבו, שהואיל וסכום הגימטריא של התיבות "ארור המן" שווה לסכום הגימטריא של התיבות "ברוך מרדכי" [=502], חייב אדם לשתות בפורים עד כדי שלא יוכל לחשב גימטריא זו (אגודה מגילה סי' ז; מהרי"ל הל' פורים; מג"א שם ס"ק ג).
ד. לדעת אחרים, בנוסף לחיוב ההודאה ביום הפורים על ההצלה מגזירת המן, יש להוסיף ולהודות על גדולת מרדכי, שמינהו אחשוורוש כמשנה למלך. לדעתם, חייב אדם להשתכר ביום הפורים, עד שלא יבחין בין שני חלקי הנס – מפלת המן, וגדולת מרדכי (ט"ז או"ח שם ס"ק א).
אולם, יש ראשונים שסוברים שדין זה לא נפסק להלכה, ואין חיוב להשתכר בפורים, משום שעל ידי שתייה כה מרובה, עד כדי שלא יבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", עלול אדם לבוא לידי חטא. ומכל מקום, כתבו שיש לשתות יין מעט יותר מכפי שאדם רגיל לשתות בשאר ימות השנה – שיעור שתיה המביא לשמחה (ראה: ר"ן ובעל המאור מגילה ג ב בדפי הרי"ף, בשם רבי אפרים; מאירי מגילה ז ב; ארחות חיים הל' פורים אות לח; כל בו סי' מה; ב"ח או"ח סי' תרצה, וכתב שיש לשתות בשיעור שאינו מאפשר לאדם לעמוד לפני מלך. וראה ראשונים הנ"ל, שמהגמ' שם נראה שאין הלכה כרבא שהובא לעיל).
טעם המצוה
הטעם לכך שתיקנו להרבות בשתיית יין בפורים, הוא זכר לניסים שנעשו לישראל בימי אחשוורוש, שהיו כולם על ידי יין. שכן, תחילתו של נס פורים היה בהריגת ושתי המלכה במשתה היין שעשה אחשוורוש, דבר שהביא למלכותה של אסתר [ראה אסתר א י-יא]. גם דינו של המן נגזר למיתה במהלכו של המשתה שעשתה לו אסתר עם המלך אחשורוש [ראה שם ז א-י], דבר שהביא לביטול הגזירה (אליה רבה שם ס"ק א; חיי אדם כלל קנה דין ל).
