כשרותו של אדם שלא החזיר מתנה ע”מ החזיר בזמן

רבני בית ההוראה
ט' אדר א' ה'תשע"ו

בס”ד

שלום לכבוד רבני בית הוראה שליט”א,

שאלה: ילמדנו רבינו על סיפור כזה – ראובן נתן מתנה על מנת להחזיר לשמעון, שיכול להשתמש בפסרו תוך שבוע. עבר שבוע ולא הביא שמעון לראובן הספר, ראובן פגע בו יומיים אחרי השבוע שקבע לו להחזיר ושאל מדוע לא החזרת לי ספרי? וענה לו שמעון אמת הייתי צריך להחזירך וידעתי את זה מ”מ כיון שלא סיימתיו עד תאריך שביקשת ממנו בכוונה לא החזרתיך. דוד היה עובר ושמע הסיפור ושאל לשמעון ” זה אמת?” והודעה לפני שכן שלא החזיר הספר, והזכיר לו דוד שכשכבר עבר יום שלא החזיר הספר באותו לילה הוא היה עד בחתונה.
האם שמעון נחשב כשואל שלא מדעת כשעבר התאריך שביקש ממנו ראובן ספרו או דילמא רק שומר חינם? נ”מ שאם שואל שלא מדעת דהיינו גזלן, הקידושין לא טפס שהיה עד פסול משון גזילתו. מהו?

תודה רבה,
בכרה והצלחה

תשובה:

שלום רב,

דבר ראשון אין אדם נפסל על פי עצמו (שולחן ערוך לד כה). ועוד במקום שיש מורה היתר תולים שעבר מכח טעות (רמ”א ד וראה שו”ת עבודת הגרשוני ו) ובנידון הזה רבה הוראת ההיתר:

1. גם אם לא החזיר שהמתנה התבטלה פסק הנתיבות (רמא ח) שבמקרה שלא השתמש במתנה הוא שומר חנם ולא נעשה גזלן למפרע (דלא כהראש) ורק במקרה שהשתמש ומקפיד הנותן על השימוש אז יש לדונו כשואל שלא מדעת כמ”ש הנתיבות שם. ומדובר שם כשעבר על התנאי במזיד. אמנם במקום שיש לומר שהנותן אינו מקפיד על השימוש אפשר שדינו כשואל. ואפשר ששמעון סבר שראובן אינו מקפיד (ובאמת הנתיבות דקדק וכתב גזלן או שואל)

2. ועוד אפשר לתלות שסבר שמוחל לו על הימים של האיחור ואפשר למחול על תנאי גם בצורה כזאת כמ”ש הנתיבות שם יא . ועוד יש לדקדק במקרה שלא היה תנאי כפול ואף שלדעת הקצה”ח (סוף ט) צריך להחזיר גם כשלא היה תנאי כפול- אין דינו כגזלן למפרע, לפי שלא התבטלה המתנה למפרע כמו שכתב שם. וכתב שם לפי הגהת מיימוני שבמקרה הזה התנאי חל רק בתור חיוב להחזיר את החפץ. ואם כן, אם עבר על הזמן הוא כמו בעל חוב שלא משלם בזמן ולא נפסל לעדות מחמת כן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *