הבנתי שהיום שהולכים לדין תורה או לבררות אצל רב או בית דין הם לא באמת דנים לפי דין תורה אלא לפי פשרה והגיון שלהם. האם זה נכון? ואם זה נכון האם בגלל זה מותר ללכת לבית משפט??
תשובה:
שלום רב,
זה לא נכון!
הצדדים מגיעים לבית הדין, ומתבקשים לחתום על שטר בוררות בו מופיע שניתן לדיינים רשות לפשר ביניהם. אולם גם פשרה זו היא במסגרת דית תורה. כלומר, לפעמים בית הדין רואה שקשה לקבוע הלכה ברורה בנידון, ויש לפשר, לפעמים הפשרה היא לצד אחד, ופעמים שהיא אמורה לנטות לצד האחר. אבל אם הדין ברור, דנים על פי הדין. אתן רק דוגמא קטנה, אם יש הכחשה בין הצדדים. על פי הדין התובע יכול להשביע את הנתבע שבועת היסת, היום שלא נשבעים, נוטים לפשר. אבל כאמור, כשהדין ברור כמעט שלא מפשרים.
לגבי איסור ערכאות, לעולם אין היתר ללכת לערכאות ולעבור על איסור דאורייתא! ללא אישור של בית הדין. כשיש אישור כזה, אין איסור ללכת לערכאות (ויש לכך כמה הסברים).