שלום,
מה יהיה הגדר של אבידה מדעת בזמננו, אם אדם השאיר חפץ ברחוב על מנת לשוב לקחתו (כך בדעתו) מה דין החפץ כלפי העוברים ושבים, האם זה דומה למשליך ארנקו ברחוב (כנזכר בס' רסא) או מה דין חפצים הנתונים ביד קטן בן 8-9 ע"י הוריו, גם זה יקרא אבידה מדעת?
תזכו למצוות
תשובה:
שלום רב,
א. לא כל חפץ שמונח ברחוב הוא בכלל אבדה מדעת. וגם במקרה שכן ,מי שיודע שהבעלים הניח את זה לזמן, ודאי שלא יגע בו (ראה נתיבות שם שרק במקרה שהתייאשו הבעלים מותרת האבדה). וגם מי שלא יודע אינו חייב לטפל בו ,אבל לדעת הרמב"ם אסור לקחתו. ורק במקום שמוכח שמניח שם להפקירו היא מותרת.
ב. לגבי חפצים שנתנו ביד הקטן, כתב הנתיבות שם שנקראים אבדה מדעת לגבי זה, שמי שקיבל אותם מיד הקטן אינו נמנע מלהחזירם לקטן. כמבואר בסמ"ע בס' קפח. גם הקצות החושן כתב שאינם הפקר, הברוך טעם חילק שם שאם נאבדו החפצים מיד הקטן הם הפקר והסכימו אתו עוד אחרונים.
