שאלה:
ידיד שלי שירו בו לפני מספר חודשים ונשתתק חלק גופו התחתון ל"ע עקב זה יש לו הרבה שאלות הלכתיות.
כעת נסע לארה"ב לעשות טיפולים, וקיבל חדר מיוחד לנכים אבל דא עקא, שיש באותו חדר רק מטה אחת, ושאל אותי כיצד ישן שם עם אשתו בימי טומאתה אין אפשרות להכניס מטה אחרת כי המקום מצומצם מאוד יכול לקבל חדר בן ב' מטות, אבל אינו מיוחד לנכים, וזה יהיה קשה לו מאוד האמת שאשתו תוכל לישון בספה מחוץ לחדר שינה בסלון קטן השייך להם אבל יש בזה קושי, כי כמובן המצב של אשתו לא קל, הם זוג צעיר ובעלה נכה, והבנתי שלהצריך לה לישון בחוץ זה קשה ביותר מפאת המצב הרגיש.
מיטה הזוגית הנ"ל היא רחבה מאוד האם יש מי שמתיר שישימו דבר המפריד באמצע המיטה וישנו שניהם שם כ"א עם המצע שלו
אני לא מצאתי מי שמתיר אבל איניני רוצה לחסוך מאמץ אולי נמצא תרופה למכתו לכן הנני פונה אליכם
בתודה מראש
תשובה:
שלום רב,
לעצם השאלה האם ניתן להתיר שינה במיטה זוגית ע"י הפרדה, התשובה היא, לא, אין היתר כזה. ראה כאן בתשובה ובתגובות מה שכתבנו בנושא.
אולם אני מבין שאם הוא משותק בפלג גופו התחתון, אינו ראוי לביאה כלל, (דבר זה יש לברר אצלו), ואם כך, אפשר שיש להקל, וראה במקורות.
מקורות:
אדם שאינו ראוי לביאה, אולם ודאי הוא ראוי לאיסור קירבה שבעריות דעת רבים שהוא דאורייתא, אלא שנשאלת השאלה האם יש איסור קירבה באופן שאינו ראוי לביאה כלל. לשון הרמב"ם (איסורי ביאה כא, א): "שנאמר לא תקרבו לגלות ערוה כלומר לא תקרבו לדברים המביאים לידי גילוי ערוה". משמע שאם לעולם לא יבוא לידי גילוי ערוה, כגון באופן שאינו ראוי לבעילה כלל אינו בכלל האיסור.
אמנם יש ללבאר את דברי הרמב"ם, שהרי לא מצאנו בתורה איסורים שמהותם הם גזירות כדי שלא יבוא לידי איסור. שהרי כל הסייגים שמצאנו אינם אלא מדברי סופרים.
ואם כך יש לחקור, האם כוונת הרמב"ם לומר שגדר האיסור לא תקרבו, הוא אל תקרבו לדבר שיכול להביא אותכם לידי איסור ערוה. ואינו משום סייג, אלא זה גדר האיסור. ואם לא יבוא לידי איסור כגון במקרה דנן, אינו בכלל האיסור. או שמא גדר האיסור הוא כאמור דברים המביאים לידי איסור ערוה שהם קירבה בעריות – חיבוק ונישוק וכד'. כלומר דברים אלו נאסרו בגלל שהם דברים המביאים לידי איסור ערוה, אבל לאחר שהם נאסרו, גדר האיסור הוא חיבוק ונישוק, ואם כך לעולם הם אסורים גם אם יהיה מקרה שדברים אלו אינם יכולים להביא לידי איסור, בכל זאת נאסרו מן התורה משום שהם בגדר דברים המביאים לידי איסור ערוה.
בשו"ת קרית מלך רב (ה"ר יהודה נבון בנו של המחנה אפרים, ח"ב קונטרס דין אמת סי' כו) דן אודות, אדם שנתפס עובר על איסור חיבוק ונישוק בעריות, ולהגנתו טען שאין לו גבורות אנשים ואינו ראוי לביאה, ואם כך, ביאתו לא נחשבת לביאת איסור. ולכן אין בו איסור קירבה כלל. ודן שם בהרחבה האם האמת איתו או לא. בתחילה דן מה גדרו של המשמש באבר מת [שזה אופן שהוא יכול לעבור על איסור אם יכשל בזה], האם הוא איסור מן התורה או איסור דרבנן. [ראה שם שפרס את היריעה בהרחבה, וכל זה אינו נוגע לעניינו]. אח"כ דן בגדר איסור קירבה בעריות למי שאינו ראוי אלא לשמש באבר מת, וז"ל:
"כתב הרב המגיד בפכ"א מאיסורי ביאה ה"א: ואין דעת רבינו שילקה בקירבה אלא בחייבי כריתות או בחייבי לאווין יש בדברים אלו איסור אבל לא מלקות, ע"כ. אבל בחייבי לאווין יש בדברים אלו איסור אבל לא מלקות ע"כ. ואם כן בנידון דידן שהביאה עצמה ליכא איסור לאו, י"ל דבחיבוק ונישוק ליכא אפילו איסור דרבנן. ומכ"ש אם תאמר דאיסור ביאה זה השחוף בעריות הוא דרבנן, דנראה דבחיבוק ונישוק ליכא איסור שהרי כתב הרב המגיד בפ"ד מאיסורי ביאה הי"ב גבי אסור לו לאדם לבוא על אשתו סמוך לוסתה דכיון דפשוט הוא דזה האיסור הוא דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, כתב הרשב"א לפיכך אינו אסור אלא בתשמיש בלבד, וכ"כ הרמב"ן ע"כ".
מדבריו אנו למדים, שהבין שאיסור קירבה בעריות גדרו הוא, איסור לעשיית דברים המביאים לידי איסור עריות. אבל אם האיש אינו ראוי לעבור על איסור ביאה בעריות, אין בו איסור קירבה, ולפחות לא מן התורה. לכן הבין בפשיטות שכשם שאין איסור תורה בקירבה בחייבי לאווין, כמו כן, אם הביאה אינה אלא איסור לאו, וכל שכן אם היא איסור רק מדרבנן, הקירבה במקרה זה, אינו נאסר אפילו מדרבנן. וראייתו מנדה שבמקום שאסור לבוא על אשתו מדרבנן, שאר הקריבות מותרים לגמרי.
כלומר, לעניינינו, מאחר שהאפשרות לאיסור גמור הוא רק מדרבנן, לא נאסרו שאר הקירבות. אבל ברור שבלי מקור מפורש לא נוכל להתיר קריבה ממש, אלא רק הרחקות שהם עצמם רק מדרבנן.
ויש עוד לעיין בזה מאיסור יחוד, שהוא אסור מן התורה במקום איסור ערוה, ובכל זאת באדם שאינו ראוי לבעול כלל אין איסור יחוד, עי' שו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ד סי' סה אות י') שכתב על זקן באופן שאין ספק שאינו ראוי לביאה, אין בו איסור יחוד מדאורייתא, אלא שכתב שאפשר שזקן וחלש גם לפעמים יכול לבוא לידי תאווה וקישוי ולכן יש מקום לאסור. אבל אם ברור שאין לו אפשרות אין לו איסור ייחוד. וראה עוד בענין זה בשו"ת להורות נתן ח"ו סי' קיג.
