בחורף כשקר בחוץ ויש מי שקר לו ויש מי שחם לו האם מותר לזה שחם לפתוח חלון? ומה המקור לדין תודה
תשובה:
שלום רב,
אני לא מכיר מקור הלכתי לכך. יש ענין של שיקול הדעת, מתי להתחשב עם הרוב ומתי עם היחיד. באופן כללי, ודאי ראוי לכל אדם לחשוב על הזולת, בין אם לכולם קר ולא חם ובין אם להיפך, כמובן שהדברים אמורים בין לרבים ובין ליחיד.
חשוקי חמד סנהדרין דף לב ע"ב – ענין א
תידחה שאינה טעונה מפני טעונה
כשהיושבים ליד החלון רוצים שיהיה סגור, והיושבים באמצע רוצים לפתחו
שאלה. בית המדרש שיושבים שם אנשים ולומדים תורה, והנה הזמן הוא חורף , אך באותה העת בעוונותינו הרבים הקב"ה עצר את השמים ובחוץ חמים קצת, אך אי אפשר לפתוחאת המזגן, ולכן מבקשים הלומדים שיושבים באמצע הבית מדרש שיפתחו את החלון, אך אלו היושבים ליד החלון הדבר מפריע להם, כיון שיש קצת רוח, והיא מנשבת להם בפנים,ולכן מסתפקים מה לעשות, ליושבים ליד החלון לא נוח כשהחלון פתוח, כיון שהרוח מנשבת להם בפנים, וליושבים באמצע הבית מדרש, לא נוח, כיון שחם להם והם רוצים שיהיהלהם אויר?
תשובה. לכאורה יש מקום לומר שאלו הסובלים מן החום צודקים, כיון שאינם יכולים להתגונן, כמבואר בתוספות בבבא בתרא (דף קמד ע"ב ד"ה חוץ) שהביאו את הירושלמישאנטונינוס היה לו לילך בדרך, אמר ליה לרבי צלי עלי, אמר ליה יהא רעוא דתשתזיב מן צנתא, אמר ליה דא צלותא? יתיר חד כסו וצנתא אזלא, [אלביש בגד אחד והקור יחלוף]א"ל יהא רעוא דתשתזיב מן שרבא, אמר ליה הא ודאי צלותא דכתיב ואין נסתר מחמתוח. וא"כ גם בעניננו אלו שסובלים מהקור, יכולים להתגונן על ידי שילבישו מעיל, אבל אלוהסובלים מהחום אינם יכולים להתגונן.
ויש לומר שכל זה אינו אמור אלא כשהשמש קופחת, ואין איך להנצל מזה, אבל במקום שהקור והחום אינם דברים שמסכן את הבריאות, אלא חוסר נוחות, שהוא חלק סובליםמהחום, וחלק סובלים מהקור, וגם לשבת עם מעיל יש בזה חוסר נוחות, אין לומר שילבישו מעיל. וגם אין לומר שילכו בתר רוב, שהרי הישיבה משועבדת לכל הבחורים, וכיוןשמיעוט הבחורים סובלים, אי אפשר לומר להם ללכת.
נאמר בסנהדרין דף לב ע"ב שתי ספינות עוברות בנהר, ופגעו זו בזו, אם יעברו שתיהן בבת אחת טובעות, בזו אחר זו עוברות. וכן שני גמלים שהיו עוברים במעלות בית חורון,ופגעו זה את זה. אם עוברים שניהם בבת אחת נופלים, בזה אחר זה עוברים. כיצד נעשה? טעונה ושאינה טעונה, תדחה שאינה טעונה מפני טעונה. קרובה לעירה ורחוקה מעירה,תדחה הקרובה מפני הרחוקה. שתיהן קרובות או שתיהן רחוקות, שתיהן טעונות או שתיהן אינן טעונות, הטל פשרה ביניהן, ומעלות שכר זו לזו.
וכתב המאירי שטעם הדבר, כי כל שאנו רואים שיכול לסבול העיכוב ביותר, יידחה מפני חברו, וכן בריא מפני חולה, וכל כיוצא בזה. אף לענין הדין אמרו, שאם היו לפני הדייןהרבה בעלי דינים, מקדימים יתום לאלמנה, ואלמנה לתלמיד חכם, ותלמיד חכם לעם הארץ, ואשה קודמת לאיש מפני שבושתה מרובה, ואם הכל שוה, מקדימים לקודם, עכ"ד.
לאור זאת נראה שגם בעניננו יש לקחת אדם מן הצד אשר האמת נר לרגליו, וישב שעה ליד החלון, ושעה באמצע הבית מדרש, ואז הוא יחליט הסבל של מי גדול יותר, ועל פי זהינהגו. ואם אי אפשר לבדוק, נראה שיפתחו ויסגרו את החלון לסירוגין, על דרך משל חצי שעה החלון פתוח, וחצי שעה סגור, כי חצי שעה עדיין אפשר לסבול קור וחום.
וכל זה כאשר אין אחד מהם חולה, אבל אם יש שם אחד חולה, והדבר מפריע לו ביותר, הרי סבלו הוא הגדול ביותר, ויש להתחשב בו, כמו שכתב המאירי, שבריא נדחה מפניהחולה, והבית מדרש משועבד בין לחולים ובין לבריאים.
השאר תגובה