שלום כבוד הרבנים, שליט"א
בקשר לסעודת הודייה שאיתא בפוסקים שיכול ורצוי לקבוע על הצלה ונס שנעשו לו וכן בכל שנה:
1) בחיי"א ראיתי שקבע יום ההצלה (לנס שנעשה לו ולמשפחתו) ליום תענית ויום שלאחריו כיום הודאה. [כנראה דוגמת תענית אסתר ופורים.] האם זה נהוג? או לקבוע יום ההצלה גופא כיום הודאה? והאם תלוי אם נפצעו כמו בסיפור עם החיי"א עצמו אף שניצולו?
2) אם בשנה מסויימת שכחו לעשות הסעודה בזמנה האם יש תועלת לעשותו שבוע או שבועיים באיחור? ואם כן, עד כמה אפשר לאחר?
3) ברמ"א הלכות מילה – כל שאינו אוכל בסעודת מצוה הוא בנידוי לשמיים. ובפת"ת לכן נהגו שלא "להזמין" למילה. ודנו למה רק נהוג במילה כן. האם מי שאמנם משתתף בסעודת מצוה יש לו חיוב לאכול? המוציא? שאר דברים? לא מספיק לאחל מזל טוב?
תודה מראש על התשובות.
תשובה:
שלום רב,
1. אני לא מכיר אנשים שקובעים יום תענית לפני יום השמחה. אמת כך מופיע שם בחיי אדם שכן נהג, אבל בהלכה עצמה שהביא קודם לכן (סוף סי' תרפו) רק ציין שראוי לעשות יום שמחה והודיה לקב"ה. ואח"כ כתב וכן אני נהגתי וכו', ואז כתב שעשה תענית ביום שלפני. אכן התוס' יו"ט שגם קבע את יום ב' דר"ח אדר להתענות ולעשות יו"ט. ראה בשו"ת שבט הלוי ח"י סי' קג שנשאל האם עד היום צאצאיו צריכים לקיים צוואה זו השיב בחויב, וראה שם שהתענית הוא עד מנחה גדולה או שניתן להקל ולפדות את התענית.
2. הסברא נותנת שאם לא עשו באותו יום שניתן לעשות יום שמחה מתי שנזכרים, שהרי מטרתה היא כמובן שהודות ולהלל. אבל אין לי כל ראיה או מקור לכך.
3. בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' צה) כתב שזה רק בברית מילה ולא בנישואין ושאר סעודות מצווה: "אף שביו"ד סימן רס"ה סעיף י"ב כתב הרמ"א דכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים ולא כתב זה בנישואין, ועיין בתוס' פסחים ריש דף קי"ד שמשם מקור הרמ"א כמצויין שם איתא גם סעודת נישואין דת"ח, וזהו כוונת הגר"א שכתב לעיין בתוס' פסחים שהוא להקשות על הרמ"א שכתב זה דוקא בסעודת מילה, עכ"פ חזינן שהרמ"א לא פסק זה אלא בסעודת מילה וכן הוא המנהג שלסעודת מילה מהדרין הרבה שלא לקרא כדאיתא בפ"ת ס"ק י"ח בשם מקום שמואל מספר שרביט הזהב ולנישואין לא ראינו שמהדרין אף לסעודת נישואי ת"ח, אבל אינו משום שיש עליו מצד עצמו מצוה לילך לברית מילה אלא משום מצות אבי הבן שקראו לבוא אסור לו למנוע לכבוד מצוה הגדולה דמילה והוא כמנודה כשנמנע ולא נענה להקריאה, ובנישואין הוי החיוב לבוא מצד עצמו אבל אין בזה ענין הנדוי, משום שאין הנדוי משום גודל החיוב דהרי כמה מצות שאין עליהן נדוי ממילא בעבר אחד עליהן, אלא משום כבוד מצות מילה שזה ליכא בנישואין".
