בס"ד
שלום לכבוד רבני בית הוראה שליט"א,
שאלה: ילמדנו רבינו גבי יחס למתים, כשאנשים שלא יודעים בין ימינם לשמאלם דהיינו תינוקות שנשבו רוצים לעשות משהו לנשמה המת קרובם, ועושים מעשה כלשהו בין לתרום לבנית מוסד כופר כמו רפורמי או דברים ממש נגד הדעת ושהוקדש המוסד, בנין וכד' לשמו ר"ל, לא דיו לענות על חשבון מה שעשה בחייו אף במתו גורמים לו עוד צער…
וצדדי הספק כאן בשאלה זו היא ככה, האם יגרע למת רק כשהוא בעצמו ציוה לעשות כן? ורק קיימו קרוביו דבריו, וכ"ש שאותו אדם עשה דבר פלוני קודם מותו, או דילמא גם כשקרובים עושים משהו שלא טוב לו , וזו ואין צריך לומר זו גבי השונאים עושה מעשה כלשהו נגדו? וצד ספק גם האם כשקרוב טועה בדעתו שמעשה כלשהו שחושב הקרוב זה שיגרום לנפטר עליה כלשהו לנשמתו והאמת להפך, האם יכול לפגוע בו או לאו כל כמיניה ולפי אומד הדעת אמרינן שבאמת יגרום רע לחיים המתעסקים בזה?
למי שיש לו קרוב שעשו משהו בשמו כמו תרמו ספר תורה לרפורמי (ואין צריך לומר אם ספר זה פסול שכתב לו רפורמי או עכו"ם שהתגייר רפורמי), או בנו להם בנין ונתנו עליו שם קרוביו, או דבר שממש מחטיא הרבים וכל כדמוה כזה, האם יש מה לעשות גבי מת ? או אלוי לא צריך כלום שלא גרמו לו רק אם לא ציוה זה אלא לעצמם?
תודה ברכה והצלחה
תשובה:
שלום רב
עצם התרומה לטמפל רפורמי וכדומה אינה גורעת ממצבו של הנפטר, לא שמענו שניתן לייחס לנפטר עברות רק מצוות ומעשים טובים, אבל יש כאן ענין נוסף עקרוני. חז"ל אמרו "ברא כרעא דאבוה", כלומר, האדם נשפט בשמים לא רק על מעשיו אלא גם על המורשת שהותיר אחריו, ואם לא חינךם את צאצאיו בדרך התורה והמצוות, ודאי נזקף הדבר לחובתו כאשר הם חוטאים וכדומה. וכדבריו הידועים שלך הגר"א בהבדל בין "דין" ל"חשבון", שדין הוא על עצם מעשי האדם, וחשבון הוא תוצאות מעשיו והשלכותיהם הלאה. ולכן, אם אדם כל חייו חינך את ביתו לבלות את הזמן בשטויות וכדומה, הוא יענש לא רק על ביטול זמנו אלא גם על ביטול זמן ילדיו שחינכם לכך וכן בענין לנו.
ויש לזכור שכמו כן מידה טובה מרובה ממידת פורענות! וכל מצוה שאדם עושה בעולם הזה גורמת עילוי נשמה להוריו שבעולם העליון, כיון שהם חינכוהו והביאוהו לקיום המצוות וכו'.
שנזכה לעשות רק טוב תמיד!
