שלום כבוד הרב,
שתי שאלות :
1) ישנם שלושה טעמים לאיסור אמירה לנוכרי בשבת, רש"י עבודה זרה טו: , רש"י שבת קנג. , רמבם פ"ג ה"א.
עכשיו ראיתי אחרונים שעשו הרב נפקמינות בין שני טעמי רש"י. אבל לכאורה מצד הרמב"ם – תמיד אמירה לגוי אסורה שהרי טעמו צדדי מחשש שמא יבואו לעשות בעצמם. א"כ כל מה שאמר הרמ"א להגיד שלא בלשון ציווי מותר..לכאורה הרמב"ם לא מודה לו..נכון?
2) הרב שלמדת דיינות, כל כמה זמן בממוצע סיימתם ללמוד סימן בשו"ע?
תשובה:
שלום רב
אכן בענין איסור אמירה לגוי נאמרו שלושה טעמים, ונשתף בהם בקצרה את קהל המעיינים באתר: הרמב"ם פ"ו מהל' שבת ה"א כתב שהטעם הוא כדי שלא יהיו איסורי שבת קלים בעיניהם ויבואו לעשותן בעצמם. רש"י בשבת קנג כתב שהטעם הוא משום שהגוי נעשה כשלוחו לענין זה. ובעבודה זרה טו פירש שהאיסור הוא משום ממצוא חפצך ודבר דבר, הנפקא מינה בין טעמיו היא אם הדבר אסור גם בשאר ענינים או רק בדיני שבת. ברור שלהלכה גם בשאר איסורי תורה הדין כך, וכמבואר בגמרא בבא מציעא דף צ ע"א, כך שאין מקום לדון בשיטת הרמב"ם בזה כיון שלהלכה ודאי הדברים מפורשים.
בנוגע לשאלתך השניה כבר השבתי לך בעבר שאינו דומה סימן אחד למשנהו ואי אפשר לתת בזה כללים, העיקר ללמוד היטב ולדעת מה שלומדים.
בהצלחה רבה.
