לכבוד מרנן ורבנן שליט"א שלום רב,
בהמשך לשאלתי הקודמת, לגבי ה-100 ש"ח שסבתי הותירה לאימי אחרי פטירתה….
לאחר בירור נוסף עם אימי, התברר לי קצת שונה ממה שתיארתי – באחד הביקורים הראשונים של סבתי והמטפלת הפיליפינית שלה בבית אימי בתה הבכורה (אילו ביקורים שנקבעו בבית משפט לטובת הקשר של סבתי עם בתה ונכדה הבכורים, כל זה מפאת הסכסוך המשפחתי הקיים), סבתי הביאה לאימי לשמור לה את ארנקה ובו היה כ-20 ש"ח בערך, לשמירה יתירה מפני שאר בני המשפחה (מפני שסבתי הייתה חוששת שיקחו לה את כספה שבארנק – ולצערי הפרנוייה הזו שהיא חוותה אז זה חלק מתסמיני האלצהיימר הידועים רחמנא לצלן). ואימי לא רק שנתנה לה תחושה שהיא שמרה לה את הארנק עם הכסף המקורי שהיה בו, אלא הייתה מוסיפה לה משלה מידי פעם בפעם עוד כספים לארנק! ומידי פעם בפעם אימי הייתה לוקחת את סבתי ואת המטפלת הפיליפינית שלה לסיבוב של בילוי וקניות לכבוד הסבתא, על-מנת לעודד ולשמח אותה במצבה הקשה שהיא שרויה בו! (האלצהיימר..), וכמובן שאימי הייתה משלמת מכספה שלה לממן את כל הוצאות צורכי הבילוי והקניות, אך סבתי, עם כל האלצהיימר, הייתה תמיד אישה צנועה שאינה מעוניינת להיות נטל על אחרים, ובאותו הזמן סבתי נסערה וביקשה והתעקשה שהיא זו שרוצה לשלם עבור הבגדים החדשים שקנו לה וכדו'… ואימי הייתה מרגיעה אותה בנחת, ואומרת לה, "אין שום בעיה אימא, הנה הארנק שלך בואי ונשלם יחד מתוך הארנק…" וכך הייתה מתיישבת דעתה של סבתי… ומה שבמציאות היה שהכסף המקורי של סבתי (ה-20 ש"ח) מזמן התחלף לכספים אחרים שאימי הייתה "מטעינה" בארנקה של סבתי כמידי פעם בפעם! ונמצא שהסכום הנותר כיום בארנקה של סבתי הוא כסף שאימי נתנה לסבתי מבלי ידיעתה, ולא להיפך!
שאלתי היא – האם לסבתי שהייתה חולה באלצהיימר (ולא הייתה כבר בדעתה לצערי) היה קניין לכספים הללו? האם להלכה הכסף שהפקידה אימי בחשאי בארנקה, איכשהו היה לסבתי קניין בו?
אני מניח שאם היה לה קניין – אז הסכום הנוכחי דינו להתחלק בין היורשים.
ואם לא היה לה קניין – אזי הכסף שייך לבעליו הראשונים, לאימי.
אשמח לדעת מה הדין, וסליחה על הטרחה.
בברכה
דויד
תשובה:
שלום רב,
לכאורה המטרה של האמא הצדיקה שלך היתה לתת לה את הכסף במתנה, וזאת כדי לזכות לקיים מצוות כיבוד אם בהידור להניח את דעתה. (למרות שההלכה קובעת שכיבוד אב או אם "משל אב". כלומר, אין חיוב להוציא כספים פרטיים עבור כיבוד אב או אם.
לכן הסבתא זכתה בכספים הללו מדין קנין חצר, שהרי כליו של קונה קונים עבורו את החפצים הנמצאים שם. ומשום כך הכסף שייך לכלל היורשים.
