המתאבל עליו מתאבל עמו / בעיר אחרת

רבני בית ההוראה
ב' טבת ה'תשע"ו

איזה איסורים יש על נכד מדין כל המתאבל עליו מתאבל עימו? האם יש הבדל אם יושבים שבעה בעיר אחרת? והאם זה עד שבת או עד 3 ימים.

שלום רב

הכלל הוא ש“כל המאבל עליו מתאבל עמו”, כלומר, הואיל ואחד מהוריך יושב שבעה על הסבתא, ואילו אותו הורה חלילה היה הולך לבית עולמו היית חייב להתאבל עליו, עליך להתאבל עמו, עד מוצאי השבת הראשונה שלאחר הפטירה, גם אם זה עדיין בתוך השבעה. והיינו שלא הולכים לשמחות, לא קונים בגדים חדשים או מכובסים אלא אם כן מזיעים מאוד, ומתרחצים כמנו בשבוע שחל בו תשעה באב. אבל תשמיש המיטה מותר וכן אמירת שלום ולימוד תורה.

בשו”ת אדני פז שו”ת שיבת ציון ושו”ת פנים מאירות שעיקר החובה של כל המתאבל עליו מתאבל עמו הוא משום כבוד המתאבלים ולא משום כבוד המת, ומשום כך כשאינם באותה העיר אין צורך להתאבל. בזמנינו נראה שנהגו הכל להקפיד גם בעיר אחרת כיון שהתחבורה מהירה ונוחה ובאים לבית האבל וכו’, אבל אם המתאבלים בחו”ל נראה שודאי לדעה זו אין להחמיר. כמו כן,בפתחי תשובה בסי’ שעד ס”ק ד הביא דבריהם ודחה שודאי האבלות היא משום כבוד המת ואף בעיר אחרת צריך להקפיד. ומכל מקום נראה שלהלכה באבלות הלך אחר המיקל.

בשורות טובות.

2 תגובות

  • מאת אילן אש:

    גם לנו יש את אותה שאלה עכשיו, ורציתי לדעת, מה התכוון הרב כשכתב כיון שהתחבורה מהירה ונוחה ובאים לבית האבל וכו’. הניחא אם מדובר שהנכד מסתפר או מתגלח ומגיע לפני האבל – אמו הרי שמראה שאינו מכבד באבילות את אמו, אבל אם למרות התחבורה אינו משתמש בה להגיע, או שמתרחץ בביתו, הרי כשמגיע אף אחד אינו מודע לכך, אז מה חסרון כבוד לאמו יש בכך?
    או שמא כוונתכם אחרת, נא לפרש.
    ואם הבנתי נכון, אז האם בחור או בעל שנמצאים בבית, והאמא או האשה האבלה יושבת בבית אחר יכולים להתרחץ בבית, או לפני שהיא מגיעה?
    תודה

  • מאת רבני בית ההוראה:

    מהירות התחבורה מגדירה שהכל לענין זה נחשב אותה עיר, לא משתנה כל מקרה לגופו אם יבוא או לא יבוא. מן השמים תנוחמו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים