בוקר טוב!
1) אם הנוסח שאבי מתפלל זה עדות המזרח, ואני כבר רגילה מבית הספר להתפלל ספרד, וזה יותר נח לי.. זה בסדר להמשיך להתפלל בנוסח ספרד למרות שאבי מתפלל בנוסח אחר?
2.) אם זה בסדר להתפלל בנוסח ספרד- אז אני אמורה לעמוד למשל באז ישיר, בישתבח וכו' – שספרדים לא עומדים בהם, אבל אני לא מתפללת בנוסח של הספרדים, אז אני צריכה לעמוד?
3.) כשאני מתפללת תפילת מוסף של ראש חודש- אני צריכה להגיד שם מודים דרבנן?(כי זה ישר אחרי תפילת עמידה)
תשובה:
שלום רב
- לענין שינוי נוסח התפילה ממנהגי האבות, יש שכתבו שאין בכך איסור של "אל תיטוש תורת אמך" אבל מקום מקום לא כדאי לשנות, מהטעם שיתבאר במקורות. לכן במידת האפשר הייתי מציע לך כן לחזור לנוסח הספרדי, זאת למעט אשה הנשאת לאשכנזי, שיכולה ואולי גם ראוי לה לנהגו בכך כמנהג בעלה.
- אפשר לעמוד.
- מודים דרבנן אומרים בחזרת הש"ץ למי שמתפלל במנין.
מקורות:
בס' פאת השולחן (הל' א"י פ"ג, בית ישראל אות לא) מביא בשם שו"ת מהרשד"ם (או"ח סי' לה), שהאיסור לשנות ממנהג האבות אינו אמור אלא בדבר שיש בו הרחקת איסור וכדומה, אולם, שינוי בנוסח התפילה אינו בכלל דין זה, לפי שכל הנוסחאות שוות לטובה. ולדבריו, מלתא דפשיטא הוא שאשה שהורגלה מנעוריה בנוסח מסויים אינה חייבת לשנות ממנהגה לנוסח בו מתפלל הבעל, או לנוסח שמתפלל בו האב ולא שייך בזה דין "מנהג המקום", וכ"כ בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סי' פח אות ג).
ואף על פי שהפאת השולחן במסקנתו שם חלק על פסקו של המהרשד"ם, וזאת ע"פ מש"כ המג"א (הקדמה לסי' סח) בשם האריז"ל שאסור לשנות מנוסח התפילה המקובל מדורות, נראה שאין לזה ענין לכאן. שכן טעמו של המג"א, הוא שנוסחאות התפילה מכוונות כנגד י"ב השערים שיש בשמים, וכל אדם מישראל יש לו את השער המיוחד לו המסוגל לקבלת תפילתו [וראה אריכות דברים בדבריו בשו"ת דברי חיים ח"ב או"ח סי' ח, ושו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' מג]. ומוכח מדבריו, שלא חשש כלל לאיסור לשנות ממנהג האבות, אלא סברא מיוחדת היא לענין נוסח התפילה ומן הטעם האמור, ומכל מקום משום סברא זו לבד כדאי לחזור למנהגו של האב [ומכאן יש לתמוה ע"ד מהר"י אסאד או"ח סי' לח, שדן אם מותר לשנות מן המנהג שלא לעשות חופה תחת כיפת השמים, ובתוך דבריו מביא כראיה לאיסורא את דברי המג"א הללו. ולכאורה אינה ראיה כלל, דסברא מיוחדת היא לענין נוסח התפילה, וכמו שנתבאר].
כמו כן ידוע בשם החזו"א שסבר שמותר לשנות מנוסח ספרד לנוסח אשכנז כיון שהוא קדום יותר. ומוכח שסבר שאין בזה משום שינוי מנהג אבותיו ומנהג המקום, והעיקר בזה לדקדק אחר הנוסח המדוייק יותר.
אולם, בשו"ת חתם סופר (ח"ו סי' א) נקט בפשיטות, שהאיסור לשנות ממנהג המקום וממנהגם של האבות אמור גם לענין שינוי נוסח התפילה, ומשום כך נקט, שאשכנזי הבא לדור בין ספרדים ולהיפך ואין דעתו לחזור למקומו הראשון, חייב לקבל עליו את כל מנהגי המקום ובכלל זאת נוסח התפילה [זאת, מלבד האיסור הכרוך בכך משום "לא תתגודדו"]. וראה שו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' נט) שהביא דבריו, ותמה, דהא מצינו לרבים מגדולי עולם ששינו את נוסח תפילתם [וכמבואר בשו"ת חתם סופר או"ח סי' טו-טז, שכך עשו שני רבותיו רבי נתן אדלר ובעל ההפלאה], ועל כרחך דס"ל דכיון שאין כאן שינוי בהלכות התפילה אלא בנוסח בעלמא, אין חיוב לנהוג בזה כמנהג המקום, וכמו שדקדקנו לעיל, וצ"ע בזה.
טעם נוסף נראה לומר לכך שמנהגו של האב לא מחייב את הבת, על פי מה שכתב בתשובות והנהגות ח"א סי' שד, שכאשר בני המקום מקבלים עליהם קבלה או מנהג או קהילה מסוימת מקבלת עליה וכו', אין קבלתם חלה על הבנות, כיון שאלו עתידות להנשא לאנשים שיתכן שיהיו להם מנהגים אחרים, אלא שכאשר היא נוהגת כמנהג בית אביה לעיתים יחשב לה הדבר כמו נדר. אבל במקרה הנדון כאן, שהבת כלל לא נהגה כמנהג בית אביה, אין לחוש.
