ברצוננו לשאול כמה שאלות:
א. האם מותר לומר לרופא שיניים יהודי לעקור שן ליהודי בשבת אף ללא שינוי כאשר הוא בגדר חולה שאיב"ס, ותרופות ההרגעה לא עזרו ואין רופא גוי בנמצא, והרופא היהודי אומר שלא יכול או לא רוצה לעקור בשינוי, ע"פ החיי אדם המובא בסי' שכח מ"ב ס"ק קב, וס"יז?
ב. מצינו בחזו"ע שבת ח"ה עמ' שנג ה"י, אודות שעון שהפסיק פעולתו בשבת, שנכון להחמיר שלא למלאותו בשבת ולהחזירו לפעולתו, ובהגהות משמע דיש להחמיר, האם הבנו את הרב נכון שמעיקר הדין הדבר מותר בשבת אולם נכון להחמיר, והאם יש הבדל אם השעון עבד בשבת או שמא לא נקט בדווקא, "שהפסיק פעולתו בשבת", ומעיקר הדין שרי אף אם לא עבד קודם השבת ונזכר למלאותו לאחר השבת, והאם יש מקום להחמיר בדבר לצורך מצווה כגון תפילה שיעור וכיו"צ?
ג. האם מותר לחמם על הפלאטה בביה"ש בין של ליל שבת בין של מוצ"ש תבשיל לח המבושל כ"צ שנצטנן, או תבשיל המבושל כמאב"ד, ע"פ ס"ס: ס' ביה"ש יום הוא ולא לילה, ולאיפוך בביה"ש של מוצ"ש וא"ת לילה הוא, ספק הלכה כהרמב"ם הסובר שאין בא"ב אף בלח והאם אנו סוברים כהבהא"ל הסובר דתרי קולא לא מקילינן?
או האם ניתן לפחות להתיר פעולות הנ"ל דקי"ל דספק דאורייתא לחומרא אסור מדרבנן, ורוב השבותים הותרו בבין השמשות, במקום מצווה או טרוד ונחפז?(עין יצחק ח"ב עמ' א, דספק דאורייתא לחומרא איסורו מדרבנן,(חזו"ע שבת ח"ד עמ' שמא, ילקו"י שבת ח"ג מהד' תשנ"ג עמ' רכא, דמרן השו"ע אסר בישול אחר בישול בלח מצד הספק, הלכך איסורו מדרבנן).
ד. היינו בחופה והבנו שהרב המקדש הביא כתובה שאינה כד' הרב עובדיה זצוק"ל, בטענה שלא ניתן להשביע אדם על כל האמור כאן (בכתובה), כיון דיוצא שאם לא ייתן לאשתו איזה בגד שרוצה, או שכאשר חלילה יצער אותה יעבור על השבועה, מה בדיוק ההבדל בין הכתובות, ועל מה בדיוק נשבע החתן ע"פ הרב עובדיה?
ה. מה הדין כאשר הזמן מצומצם, ואין פנאי אלא לחזרה או וידוי, מה עדיף?
בתודה מראש
תשובה:
- אין קשר בין הנדונים. החיי אדם מדבר על גזירת שחיקת סממנים שנאמרה לכתחילה רק באדם בריא, אלא שבנדונו לא מדובר בחולה ממש שנפל למשכב לכן הצריך לכתחילה שינוי, ובדיעבד כיון שמדובר בצער רב מאוד התיר בלי שינוי. כאן מדובר על איסור חבורה שהוא מהתורה ועל איסור קוצר [כמו בנטילת ציפורניים] וגם אם כן זה מדרבנן משום שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, ידוע הדבר שמלאכה שאינה צריכה לגופה נחשב השבות החמור ביותר, כך שאין זה שייך לדבריו.
- הספר חזון עובדיה ח"ה כרגע אינו תחת ידי, אולם בשמירת שבת כהלכתה פרק כח סעיף כח אסור לכונן את השעון בשבת משום תיקון כלי. ברור הדבר שאין הבדיל אם עמד מלכת קודם השבת או במהלכה. וראה שם במקורותיו שהביא בשם החיי אדם שיש בכך איסור תורה! עוד הביא משו"ת כתב סופר או"ח סי' נה שיש שהתירו זאת אלא שהמנהג להחמיר, וכנראה שעל דברי הכתב סופר אלו נסובים דברי הגר"ע יוסף זצ"ל.
- ראה שאלתך זו נובעת מסגנון פסיקה שכלל לא הורגלתי בו. אצל רבותי הורגלתי שיש נושאים מסוימים שהוכרעו להלכה וממילא שוב לא נדון בהם כדין ספקות אף שאכן יש בהם מחלוקת. ענינים שהורגלנו להחמיר בהם הם בחזקת אסורים. כך שלאחר שכבר פשט המנהג בכל תפוצות ישראל שיש בישול אחר בישול בלח, שוב לא נקל בכך גם לא בבין השמשות. לגבי הנושא של ספיקא דאוריתא לחומרא מדרבנן, ראשית זו כידוע מחלוקת ראשונים גדולה… אולם גם לדעת המקילים, נדמה שתקנת חכמים זו היתה להחמיר בספק כמו באיסור תורה ממש, וזה גופא היתה גזירתם, כך שודאי לא ניתן להקל בכך כדין שבות בעלמא. [זאת עוד ללא שנזדקק לדון בכל ספק דרבנן אפילו שעיקרו בדאורייתא מה דינו, שכידוע החזון איש החמיר בכך מאוד שספקו לחומרא, אף שהוא לגמרי ספק דרבנן! וכמו בשביעית בזמן הזה].
- הויכוח הזה ימיו כימי עולם, רבים נהגו שלא להשביע מחמת החשש האמור, הגר"ע יוסף זצ"ל עודד בתוקף את מנהג השבועה וסבר שעיקרה בחיוב הכללי של הכתובה ואין כוונה שלהשבע על פרטיה הקטנים, מסברא היה נראה שיש להדגיש זאת בשבועה, שהרי בפשטות היא נשמעת כמכוונת על כל הנאמר בה, כולל כבוד והערכה לאשה וכו', וכל אחד יעשה בזה כהוראת רבותיו.
- אני מניח שכוונתך בתפילת מנחה. במקרה כזה יש שנהגו לעשות מנחה קצרה. אולם לכתחילה שלא עשו מנחה קצרה יעשו חזרה ולא וידוי, כך נראה במשנה ברורה בסי' קלא, וכך פשוט בסברא.
