כיסא גלגלים בשבת,
א. כשיוצא במקום שאין עירוב, מי עובר על הוצאה, היושב בו, או המוליכו?
ב. ועוד, כשהניח המוליך את הכיסא בירידה והלך לו, והיושב ממשיך לנוע מכח הירידה, האם אז עבר היושב?
ג. ומה אם מכווין היושב את הכיסא ימינה ושמאלה כדי להגיע למחוז חפצו, כאשר הכיסא ממשיך לנוע מכח הירידה, האם אז עבר היושב?
ד. האם מותר לגוי להוליך הכיסא במקום שאין עירוב, כשמדובר בזקן או במי שלא יכול ללכת ללא הכיסא?
תודה
תשובה:
שלום רב
משאלתך אני מגלה בצער שעדיין מצב רגלך אינו משביע רצון, יהי רצון שתזכה לרפואה שלמה במהרה.
ברור הדבר שהמוליך את הכסא הוא עובר באיסור, אולם גם ליושב בכסא יש בכך איסור של "נהנה ממעשה שבת", דבר האסור מדרבנן. כמובן, כאשר אתה מטה את הכסא לכיוון כזה או אחר האיסור הוא על היושב בכסא.
משום כך גם על ידי גוי הדבר אסור כיון שיש איסור הנאה ממעשה שבת של גוי הנעשה עבור היהודי [למעט דבר שהוא בגדר צורך חולה]. כאשר הגוי יכול לעשות זאת בלי איסור והוא בוחר לנוחותו לעשות זאת באופן האסור, ראה כאן.
עדיין לא ברור לי,
אם הכיסא נע בירידה, והמוליך באמצע הירידה אומר ליושב בכיסא, שבת שלום, ועוזבו לנוע מכח הירידה, וכשיגיע הכיסא מול פתח ביתו של היושב, יעצור הכיסא וישאירו בחוץ, וירד ויכנס לביתו, האם אז עבר היושב על הוצאה מד' אמות לד' אמות?
תודה
אם הוא לא היטה את הכסא כלל הוא לא עובר באיסור, אבל המוליך כמובן עבר איסור, ולכן גם על היושב בכסא יש איסור של נהנה ממעשה שבת.
היושב לא נהנה מעשיית איסור, כי המוליך סומך על עירוב שהיושב אינו סומך עליו
ועתה לענין ההטיה, הכיסא ימשיך לנוע קדימה, אבל כדרכם של כיסאות ש"יורדים מהמסלול",
והיושב אינו מטה בפעולה שהיא עשיה,
אלא כדי להחזיר הכיסא למסלול, מאט הגלגל בצד אליו רוצה לפנות, ואז הכיסא חוזר למסלול, ואז מרפה היושב מהגלגל והכיסא ממשיך במסלול הנכון, מדוע אם כן כשהוא מטה בדרך זו, יש לו חלק בהסעת הכיסא, הן הכיסא ממשיך מכח הירידה, והיושב רק האט גלגל אחד?
תודה
אולי באופן כזה זה אפשרי, כמובן בתנאי שהמוליך נוהג כדין בכך שהוא סומך על העירוב… והיושב רק מחמיר בתורת חומרא ואין חשש איסור ממש.
השאר תגובה