מועדים לשמחה
אשמח לתשובות מנומקות עם מקורות
מה הדין?
א.סוכה הנבנתה מאיס"ה כשרה או פסולה ואם מותר לשבת בה
ב. סוכה שנבנתה בשבת
ג. סוכה גזולה האם יוצא בה יד"ח או שמא חשיב אוכל חוץ לסוכה
ד. דפנות העומדות על מסמרים גזולים נחשב סוכה גזולה
ה. סוכה אשר איננה עומדת ברוח מצויה אך ממקומת במקום המגן מהרוח
תשובה:
מועדים לשמחה,
א. בענין סוכה – סרך או דפנות העשויות מאיסורי הנאה. ראה בביכורי יעקב סי' תרל סק"ב שדן בזה. וכותב שהסוכה פוסלה משני טעמים. גם מחמת עצם האיסור, כמו בסוכה גזולה. וסיבה נוספת משום שבאיסורי הנאה יש דין שכתותי מיכתת שיעורא ולכן אין כאן דפנות או סכך. אלא שהביא מהמשנה למלך בפ"ז מסוכה בשם המאירי שכתב שסוכה כזו כשרה. ותמה על כך, הרי כתותי מיכתת שיעורא. ולכן רצה לתלות את השאלה הזו בדין כתותי עיי"ש. ומסקנתו להחמיר. וממילא אין לשבת בה.
ב. בספר מקראי קדש ח"א סי' ו', דן בשאלה זו, וכתב שאין לפסול את הסוכה משום מצווה הבאה בעבירה משום שכבר כלתה העבירה והסוכה יכלה להבנות גם לאחר השבת, כך שלמעשה העבירה שנעשתה בבנייתה אין לה משמעות בעצם הסוכה.
ג. האוכל בסוכה גזולה כאילו אכל חוץ לסוכה. מן הסתם כוונתך למה שכתב המנחת חינוך (מצוה שכה) שמצווה הבאה בעבירה יכולה לבטל את המצוות הקיומיות כגון לולב, תפילין, שופר וכד'. אבל מצוות שאינן קיומיות כמו ציצית (רק אם הוא לובש ארבע כנפות) או סוכה בשאר ימות החג (אם אינו אוכל קבע אינו חייב בסוכה), אמנם אין זה נחשב שהוא קיים מצווה, אבל אין זה נחשב כאילו הוא ביטל עשה. וכבר רבים חלקו עליו, ראה בשערי ישר (שער ג' פי"ט). אולם גם דברי המנחת חינוך נאמרו רק כדי ליישב את קושיית התוס', בסוכה מדוע אנו זקוקים לפסוק כדי לפסול סוכה גזולה, הרי ממילא היא פסולה משום מצווה הבאה בעבירה. כלומר, היום כשיש פסוק, גם לדבריו, האוכל בסוכה גזולה, כאילו אכל חוץ לסוכה.
ד. ראה מה שכתבנו באות ד'. ואם הסוכה עומדת על מסמרים אלו ואנו אומרים כתותי מיכתת שיעורא, הרי שאין כאן סוכה.
ה. שמעתי שיש שאומרים שסוכה בקרקע צריכה לעמוד ברוח מצויה שיש בגג. אבל מעולם לא הבנתי את זה משום שמסברא לכאורה תמיד אנו צריכים לבדוק לפי המקום והזמן. ואם באותו מקום זה עומד שבעה ימים, מדוע שלא יחשב עומדת ברוח מצויה, כמו כן תמיד בוחנים לפי המקום והזמן (לדוגמא, בחורף בודאי רוח מצויה אינה כמו בתקופת תשרי).
