1) במחילה, בנוגע להלכות שבת- אדם שמטיל מי רגליים לתוך אסלה שיש שם נייר טוואלט שלא נרטב עדיין, האם יש בכך חשש סחיטה?
2) אם אני מקלף תפוח או אגס או נקטרינה בכל ימות השנה עם קולפן, האם יהיה מותר לי לעשות כן גם בשבת וחג, או שזה בעיה של בורר?
3) אם יש סעודה בבית הכנסת בשבת, כמו אירוע ברית וכד' שאוכלים שם אחרי שחרית, ועושים את זה באולם צדדי, שלא יהיו שם אנשים עד מוצאי שבת, האם מותר לסדר את המקום לאחר הארוחה?(סידור השולחנות, קיפול שלהם, לקחת כל מה שנשאר מהאוכל ולסדר, טאטוא של הרצפה, והבאת המקום באופן כללי למצב מסודר כמו שהיה לפני שסידרו)או שיש בכך בעיה של מכין משבת לחול/בעיה אחרת כלשהיא?
תשובה:
שלום רב
1. הרטבת נייר אינה באיסור סחיטה, אלא שאסור להרטיב נייר בכמות רבה מחשש שמא יסחט, כאן לא קיים חשש כזה וממילא מותר.
2. אין לקלף עם קולפן בשבת, כיון שהוא כלי המיוחד לברירה וזה נחשב כעובדין דחול, ראה אגלי טל בורר סעי’ ו, ושו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' עד בורר ס"ק ח. ויש שהתירו לגבי פירות שבדרך כלל אוכלים אותם עם הקליפה, ראה שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף לד. ומכל מקום כיון שכאמור יש מחמירים גם בזה ראוי להחמיר.
3. אם סוגרים את המקום ואין לו כל שימוש בשבת, אין לנקותו ולסדרו בשבת. אבל אם מחמת חוסר הנקיון יהיה ריח בחוץ או מראה לא נעים וזה יפריע בשבת עצמה [כגון שהמקום לא סגור וכו'] מותר.
לא מצאתי באגרות משה שאסר, רק אמר שאסר לקלוף להניח
הרב המשיב כאן בעצם שילב בין שני מובאות: באגלי טל מבואר שכאשר יש בעיה של בורר, הקולפן נחשב כלי המיוחד לברירה וןממילא אסור לעשות זאת גם לשימוש מידי, אלא שהוא דוקא צידד שבפירות שנאכלים בקליפתם כלל אין בורר ומותר גם לאחר זמן. באגרות משה סבר שיש איסור בורר גם בתפוחי עץ, הוא לא דיבר על קילוף בקולפן, אבל אם נשלב נראה שעל פי הכלל האמור באגלי טל, לפי האדרות משה גם תפוחי עץ אסור לקלוף בקולפן מיוחד, ולדעתי זה יכול להיות בורר ממש ולא רק עובדין דחול. לגבי הבעיה של עובדין דחול הייתי מציין למה שהובא במשנה ברורה בכמה מקומות שכל שימוש ב"מסר גדול" סכין מקצועית, עשוי להיות אסור מטעם זה, ולכן גם בקולפן יש לחשוש אולי.
השאר תגובה