המנהג, לאור דברי הגמרא הקובעים ש"סימנא מילתא היא" (חשוב שיהיו על שולחן סעודת ראש השנה מאכלים שיש בהם סימן טוב), הוא לפתוח את סעודת ליל ראש השנה במיני מאכלים שונים, שיש בהם 'סימן טוב' לשנה החדשה.
לעתים קרובות, אכילת 'סימנים' אלו מעלה שאלות בנוגע לסדר הקדימה: איזה מן הסימנים קודם לאחרים? האם מין משבעת המינים קודם לשאר מינים? האם יש הבדל בין מאכלים שברכותיהם שוות לבין מאכלים שאין ברכותיהם שוות?
ננצל השבוע את ההזדמנות, ונעסוק בסדר קדימה של ברכות הפירות.
מחלוקת בברכות שוות
המשנה (ברכות מ, ב) עוסקת במי שהיו לפניו כמה מיני פירות ואחד מהם משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. לפי המשנה, "רבי יהודה אומר: אם יש ביניהן מין שבעה עליו הוא מברך; וחכמים אומרים: מברך על איזה מהן שירצה".
בגמרא מציג עולא את מחלוקת התנאים בטעמיה: "מחלוקת בשברכותיהן שוות, דרבי יהודה סבר: מין שבעה עדיף, ורבנן סברי: מין חביב עדיף. אבל בשאין ברכותיהן שוות – דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה".
כלומר, המדובר במשנה באופן שיש לפניו שני מינים שברכתם שווה, ואחד מהם הוא משבעת המינים – כגון שהיו לפניו תפוח וזית, והתפוח חביב עליו יותר מן הזית. רבי יהודה סובר שיש לברך על הזית מפני חשיבותו (שכן הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל), וחכמים סוברים שיש לברך על התפוח כיון שהוא חביב עליו יותר. רש"י (ד"ה חביב עדיף) מבאר שמה שאמרו חכמים במשנה "מברך על איזה מין שירצה" רצונם לומר שהחביב קודם, ועליו לברך על אותו המין שהוא רוצה יותר. לקמן נבאר שנחלקו הראשונים בגדר 'חביב'.
הראשונים (רא"ש מרדכי, רשב"א, וכן כתב הרמב"ם) מבארים שרבי יהודה וחכמים לא נחלקו בזה שיש מעלה לשבעת המינים ויש מעלה למין החביב, אלא נחלקו כאשר המעלות סותרות זו את זו, כגון במקרה הנ"ל: רבי יהודה סובר שמעלת שבעת המינים חשובה יותר, ורק במקום שאין לפניו ממין שבעה אז החביב קודם, ואילו חכמים סוברים שהחביב קודם בכל אופן, ואין מעלה לשבעת המינים אלא במקום ששני המינים חביבים עליו במידה שווה.
הדברים מדויקים אף בלשון רש"י (ד"ה דאמר), שכתב: "ורבנן לית להו דרבי יצחק (שיש מעלה לשבעת המינים) במקום חביב, דחביב עדיף" – משמע שדווקא במקום חביב חלקו חכמים על רבי יהודה, אבל במקום שאין חביב מודים חכמים שמין שבעה עדיף.
מחלוקת בברכות שונות
הגמרא בהמשך מביאה שרבי אמי ורבי יצחק נפחא אף הם נחלקו בפירוש המשנה. אחד אמר כעולא, שמחלוקת רבי יהודה וחכמים היא בברכותיהם שוות, אך כשאין ברכותיהם שוות לא נחלקו, והשני אמר שנחלקו גם כאשר ברכותיהם שוות.
יסוד המחלוקת כאשר ברכותיהם שוות הוא איזה מין הוא החשוב יותר, שראוי שיברך עליו ויפטור בברכתו את המין השני. אולם, למי שמעמיד את המחלוקת גם כאשר אין ברכותיהם שוות, הגמרא מתקשה להבין את יסוד המחלוקת – הלא ממילא מברך את שתי הברכות, ובמה נחלקו התנאים? רבי ירמיה מפרש שהעדיפות היא בהקדמה – על איזה מין יברך ראשון.
ר' ירמיה מביא מקור (בשם ר' יוסף או ר' יצחק) לכך שיש להקפיד על הקדמת המין החשוב יותר: "כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, שנאמר (דברים ח, ח): 'אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ'". רבי יהודה סבר שכמו שמצאנו עדיפות בתוך שבעת המינים למי שקודם בפסוק כך יש להקדים מין שבעה לשאר מינים. חכמים סברו שהדברים אמורים דווקא כשאין חביבות למין אחד על פני חברו, אך כשיש מין אחד החביב עליו יותר החביב קודם.
שיטות ראשונים בביאור דברי עולא
יש לשוב ולברר את החלק השני של דברי עולא: "מחלוקת בשברכותיהן שוות, דרבי יהודה סבר: מין שבעה עדיף, ורבנן סברי: מין חביב עדיף. אבל בשאין ברכותיהן שוות – דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה". מה פירוש המילים: "מברך על זה וחוזר ומברך על זה"? איזה מהם קודם?
הפירוש הפשוט הוא, שכאשר אין ברכותיהם שוות אין נפקא מינה על איזה מין יברך קודם. ואכן כך פירש הרא"ש (פ"ו סי' כה), שמזה שהגמרא לא פירשה מי עדיף אלא נקטה בסתם, "מברך על זה וחוזר ומברך על זה" – אפילו אם אחד חביב עליו יותר מהשני יכול להקדים את השני. מבאר הרא"ש, שמאחר שהוא עתיד לברך על שניהם ואינו פוטר את האחד בברכת חבירו, אם כן אין שייכות ביניהם כלל, וכל מה שיש עדיפות בחביב או בשבעת המינים אינו אלא כאשר שניהם נפטרים בברכה אחת.
דעת הרא"ש היא דעת יחיד בעניין זה, ולעומתו כל הראשונים פירשו את דברי הגמרא בדרך אחרת. הרי"ף (כח, ב) הוסיף על דברי הגמרא וכתב: "אבל כשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה ואיזה שירצה יקדים". על פי הרי"ף פירוש לשון הגמרא "מברך על זה וחוזר ומברך על זה" הוא כדברי חכמים במשנה שאמרו "איזה שירצה יקדים", כלומר, החביב קודם (שהרי כבר נתבאר בגמרא שזהו הפירוש בדברי חכמים).
גם תוספות (ד"ה אבל) פירשו כדך זו, וביארו שכיון שבמקום שברכותיהם אינן שוות לא נחלקו התנאים, מוטב שנאמר שהיחיד מודה לרבים ולא הרבים מודים ליחיד, ולכן יש לומר שבאופן זה רבי יהודה מודה לחכמים שהחביב קודם. יש לבאר בכך שכאשר מברך על מין אחד ופוטר בזה את חברו (ברכותיהן שוות), פירוש הדבר הוא שהמין השני נגרר אחר המין הראשון (כמבואר ברשב"א בסוגייתנו ד"ה וק"ל), ואם כן לא יאה למין שבעה להיגרר אחר מין אחר.
אולם, כאשר אינו פוטר את שניהם בברכה אחת, הרי שאין קשר בין הפירות עצמם, אלא הנידון נוגע לאדם שעתיד לאכול אותם בזה אחר זה; בזה מודה רבי יהודה שהחביב על האדם קודם.
דין ברכה המבוררת
הראשונים מעירים על דברי הגמרא, שהרי בגמרא אחרת (לט, א) מבואר שיש לברך ברכת 'בורא פרי האדמה' קודם לברכת 'שהכל נהיה בדברו', כיון שברכת 'האדמה' מבוררת וחשובה יותר, ואילו ברכת 'שהכל' היא ברכה כללית. על אותה הדרך, יש לומר שברכת 'בורא פרי העץ' קודמת לברכת 'בורא פרי האדמה', כיון שהיא ברכה מבוררת יותר ('בורא פרי העץ' כוללת רק פירות האילן, ואילו 'בורא פרי האדמה' כוללת גם את פירות הארץ). איך אפוא הורה עולא שכאשר אין ברכותיהם שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה, ולדעת הראשונים היינו שהולכים אחר החביב?
התוספות (ד"ה אבל) מתרצים שברכת 'בורא פרי העץ' אינה חשובה מברכת 'בורא פרי האדמה' כמו שברכת 'בורא פרי האדמה' חשובה מברכת 'שהכל נהיה בדברו', והרא"ש (פ"ו סי' כה) ביאר את טעם החילוק "לפי 'שהכל' אינה מבוררת כלל לפי שכוללת כל דבר". כלומר, ברכת 'בורא פרי האדמה' חשובה מברכת 'שהכל נהיה בדברו', משום שזו מבוררת וזו אינה מבוררת. לעומת זאת, אף על פי שברכת 'בורא פרי העץ' מבוררת יותר מברכת 'בורא פרי האדמה', מכל מקום אין זו סיבה להקדים את ברכת 'בורא פרי העץ' לברכת 'בורא פרי האדמה', אלא יברך על החביב קודם.
אך דעת הבה"ג (הל' ברכות פ"ו עמ' סז, ועי' בשטמ"ק לט, א ד"ה מאי לאו) היא שלעולם הולכים אחר הברכה היותר מבוררת. על כן, כאשר אין ברכותיהם שוות מברך ראשית כל 'בורא פרי העץ' ואחר כך 'בורא פרי האדמה'.
לפי זה, כוונת עולא "מברך על זה וחוזר ומברך על זה" היא שאין ברכת האחד פוטרת את השני, וכלל לא בא ללמד דין הקדמה, משום שדין ההקדמה תלוי רק בברכה המבוררת יותר ואין קדימה לא לשבעת המינים ולא למין החביב (רא"ש; ועי' בתוס'). לדעת הבה"ג, יש להקדים אפוא ברכת ענבים (העץ) לברכת חיטה (האדמה, במי כוסס חיטה); הגם שחיטה קודמת בפסוק, ברכת 'העץ' קודמת.
ב'שולחן ערוך' (או"ח סימן ריא, ס"ג) הביא את שתי השיטות: שיטת התוספות שאין מעלה בברכת 'בורא פרי העץ' לעומת ברכת 'בורא פרי האדמה', ושיטת הבה"ג לפיה ברכת 'בורא פרי העץ' קודמת לברכת 'בורא פרי האדמה'.
ה'משנה ברורה' (שם ס"ק יח) כתב שהסכימו האחרונים, שאם שני המינים שלפניו שווים בחביבות, נכון לנהוג כשיטת הבה"ג ולברך 'בורא פרי העץ' קודם, מפני שהאליה רבה הביא הרבה פוסקים הסוברים כמוהו. אולם, אם אחד המינים חביב עליו יותר יש להקדים את החביב, וכן אם אחד המינים הוא משבעת המינים, כגון קליות של חיטים (שברכתם 'בורא פרי האדמה') יש להקדים ולברך עליהם (כפי שיבואר בסמוך שקיימא לן כרבי יהודה שמין שבעה קודם).
הלכה כדעת ר' יהודה
הרבה ראשונים פוסקים כדעת ר' יהודה הנ"ל (הבה"ג, שם; הרא"ש, שם; רבנו יונה, כח, ב מדפי הרי"ף ד"ה ולעניין פסקא; הרשב"א, ד"ה ולעניין פסק הלכה, בשם התוס' והראב"ד), דהיינו שכאשר ברכותיהם שוות מין שבעה קודם. בתוך שבעת המינים, יש להקדים את המין הקודם לתיבת 'ארץ' של הפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבר" [והסדר הוא: חיטה/זיתים, שעורה/תמרים, ענבים, תאנים, רימונים].
לעומת זאת, הרמב"ם פסק הלכה כחכמים וכתב (ברכות ח, יג): "היו לפניו מינין הרבה. אם היו ברכותיהן שוות, מברך על אחת מהם ופוטר את השאר, ואם אין ברכותיהם שוות, מברך על כל אחת מהן ברכה הראויה לו. ואי זה מהם שירצה להקדים מקדים, ואם אינו רוצה בזה יותר מזה אם יש ביניהם אחד משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה". כן כתב גם הרשב"א (שם) בשם רב האי גאון.
להלכה, פסק ה'שולחן ערוך' (או"ח סי' ריא ס"א) כרבי יהודה וכדברי עולא, שאם היו לפניו כמה מיני פירות שברכותיהם שוות ואחד מהם משבעת המינים – מברך על המין שבעה, ואם אין שם אחד משבעת המינים – החביב קודם.
ה'שולחן ערוך' ממשיך ומורה: "ואם אין ברכותיהם שוות, אפילו יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית, איזה מהם שירצה יקדים ואפילו אינו חביב; ויש אומרים שגם בזה צריך להקדים החביב". ה'שולחן ערוך' אמנם מביא את הדעה השנייה (שיש להקדים את החביב) בלשון 'יש אומרים', אבל כתב ה'משנה ברורה' (ביאור הלכה, שם, ד"ה ויש אומרים) שזוהי דעת רוב הראשונים, והדעה הראשונה (שאיזה מהן שירצה יקדים) היא רק דעת הרא"ש והראבי"ה.
מנגד, ה'משנה ברורה' (שם) מציין שה'אליה רבה' הביא הרבה פוסקים הסוברים שאף באין ברכותיהם שוות מין שבעה קודם, ומצדד ה'אליה רבה' שיש לנהוג כמותם, גם משום שלדעת הבה"ג יש להקדים ברכת 'בורא פרי העץ' ל'בורא פרי האדמה'. אולם, ה'משנה ברורה' סובר שיש לנהוג כ'יש אומרים' הנ"ל, שכאשר אין ברכותיהם שוות יש להקדים את החביב.
'שלם' מול 'חביב'
ה'משנה ברורה' (שם ס"ק ד) פוסק עוד שכאשר ברכותיהם שוות, יש להקדים מין שבעה אפילו אם הוא חצי פרי, ושאר מינים הם פירות שלמים. כלומר, מעלת שבעת המינים עדיף על מעלת פרי שלם.
אולם, במקום ששני הפירות הם ממין אחד משבעת המינים, או ששניהם אינם משבעת המינים, יש להקדים את השלם לחביב.
ה'משנה ברורה' ('שער הציון' שם אות ה) מאריך לדון באופן שיש לפניו שני מינים שאין ברכותיהם שוות האם מקדים השלם לחביב ונותר בספק.
מה נקרא 'חביב'?
נחלקו הראשונים בהגדרת 'חביב': הרא"ש (שם) ורבנו יונה (כח, א מדפי הרי"ף ד"ה מחלוקת) פירשו שחביב היינו המין החביב עליו תמיד, גם במקום שכעת רוצה להקדים ולאכול פרי אחר.
אולם, מלשון הרמב"ם (שם) משמע אחרת, שכן הרמב"ם פוסק כחכמים שהולכים אחר החביב, ומבאר: "ואי זה מהם שירצה להקדים מקדים". משמע מדבריו שאיזה מהן שירצה להקדים ולאכול ממנו עכשיו, אף על פי שמין אחר חביב עליו בדרך כלל (כסף משנה שם, ד"ה ואיזה מהם שירצה), הוא הנקרא 'חביב'. יש לציין שמסתימת לשון המשנה בדעת חכמים משמע שחביב הוא המין החביב עליו כעת, שכן אמרו: "מברך על איזה מהן שירצה".
ה'שולחן ערוך' (שם בהמשך) פוסק כדעת הרא"ש ורבינו יונה, וכותב לבאר: "ונקרא חביב המין שרגיל להיות חביב עליו, אפילו אם עתה חפץ במין השני", וזהו שלא כדעת הרמב"ם שהמין החביב היינו החביב לו עתה. לאור הלכה זו כתב ה'משנה ברורה' (שם) שאם יש לפניו צנון וזית והזית חביב עליו תמיד, מברך על הזית.
כמו כן, אם תמיד חביב עליו הצנון אך עתה חביב עליו יותר הזית, יותר טוב שיברך על הזית, משום שיש הרבה פוסקים (הביאם האליה רבה שם) הסוברים שאף באופן זה מין שבעה קודם, ועוד, שלדעת הרמב"ם 'חביב' היינו המין החביב עליו עכשיו, וכן יש לצרף את דעת הרא"ש והראבי"ה שבאין ברכותיהם שוות מברך על איזה שירצה ואין הולכים אחר החביב. יוצא, שבכל אופן שפרי העץ חביב עליו יותר מפרי האדמה, בין אם חביב עליו תמיד ובין אם חביב עליו עכשיו, יש להקדים ולברך על פרי העץ, ורק כאשר פרי האדמה חביב עליו תמיד וגם עכשיו, אז יקדים את פרי האדמה.
בירך בטעות על מין שאינו קודם
מי שהיו לפניו אתרוג וזית, ובירך על האתרוג (אף על פי שמן הדין צריך לברך על הזית), מחדש הרשב"א (בסוגייתנו בסוף ד"ה וק"ל) שאם לא היה בדעתו לפטור את הזית אינו נפטר בברכתו משום "שאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררה אלא דרך כונה".
דברי הרשב"א נפסקו ברמ"א (שם ס"ה), שכאשר ברכותיהם שוות אם עבר וברך שלא כדין אין צריך לחזור ולברך על המין שהיה לו להקדים, ובלבד שתהיה דעתו עליו בשעת הברכה. מוסיף המשנה ברורה (שם ס"ק לב) שאפילו אם היו שניהם לפני בשעת הברכה, צריך שיתכוין בפירוש לפטרו. אולם אם ברך על החשוב קודם כדין, פוטר את המין השני אפילו אם לא התכוין בפירוש לפטרו – בתנאי שאותו המין נמצא בפניו.
ברם, לעניין מעשה כותב המשנה ברורה (שם ס"ק לג) שבאופן הנ"ל שהיו לפני אתרוג וזית, והאתרוג היה חביב עליו יותר מן הזית, אף שמן הדין יש לברך על הזית משום שהוא משבעת המינים, מכל מקום אם ברך על האתרוג, יש לסמוך על שיטת הרמב"ם שיש להקדים את החביב ואין לחזור ולברך על הזית. לכאורה הוא הדין כאשר היו לפניו שני מינים שברכתם שווה ואינם ממין שבעה, כגון עוף וביצה, והעוף חביב עליו בדרך כלל אלא שכעת רוצה להקדים את הביצה, שאם הקדים את הביצה אין לו לחזור ולברך על העוף, מפני שבדיעבד יש לסמוך על דעת הרמב"ם ש'חביב' היינו החביב לו כעת, וכיון שרצה להקדים את הביצה יצא ידי חובתו.
ה'ערוך השולחן' (או"ח סי' ריא סט"ז) הסתייג אף הוא מפסק הרמ"א בשם הרשב"א, וכתב שכל מה שאינו חשוב אינו פוטר את החשוב זה אמור בתלמידי חכמים שיודעים את הדין שיש לברך על החשוב ובכל זאת ברכו על שאינו חשוב, שאז יש לומר שכיון שלא כיוון בפירוש לפטור את החשוב הרי זה כאילו התכוון שלא לפטור אותו – אבל מי שאינו יודע את הדין, מסתמא כוונתו היא לפטור את החשוב. ומוסיף עוד שאף בתלמידי חכמים, ייתכן שסוברים כהרמב"ם שהמין החביב קודם, ועל כן הקדימו את החביב. מסכם הערוך השולחן שדין הרמ"א צריך עיון, ואין להורות כן למעשה.
לסיכום, כותב המשנה ברורה (שם) יסוד חשוב בדיני הקדימה: "אפילו אם הוא מברך על הזית, טוב שיכוין בהדיא לפטור גם האתרוג, אחרי דהאתרוג חביב לו יותר ולדעת הרמב"ם וסייעתו אינו יוצא בזה ממילא על האתרוג. וכן כל כהאי גונא, היכא שיש דעות בפוסקים על איזה דבר יברך בתחלה, יהיה זהיר בשעת ברכה לכוין לפטור שניהם דבלאו הכי יש חשש דאוכל המין השני בלא ברכה".
סיכום דיני קדימה
סדר הקדימה מתחיל בברכת 'המוציא', ואחריה ברכת 'בורא מיני מזונות' (רמ"א שם ס"ה). ואף על פי שלברכת 'בורא מיני מזונות' יש מעלה שבדיעבד פוטרת את כל המאכלים (מלבד מים ומלח), מכל מקום אינה חשובה כברכת 'המוציא'.
לסיכום, סדר הקדימה הוא: 'המוציא' ואחר כך 'בורא מיני מזונות' (באופן שמברכים אף בתוך הסעודה, כגון שיש לפניו מאפה הנחשב 'פת הבאה בכיסנין' לכל השיטות, כמבואר בביאור הלכה סי' קסח ס"ח ד"ה טעונים). ברכת 'בורא פרי הגפן' קודמת לברכה על שאר פירות שבעת המינים, דהיינו, שקודמת אפילו לזית שהוא הראשון אחרי ה'ארץ' השני (טור סי' ריא ס"ד). כאשר יש לפניו פירות שברכותיהם 'בורא פרי העץ' ו'בורא פרי האדמה', יש להקדים את החביב, ואם חביבים במידה שווה יש להקדים את שבעת המינים, ואם אינם משבעת המינים יש להקדים את ברכת 'בורא פרי העץ'. האחרונה בסדר הקדימה היא ברכת 'שהכל נהיה בדברו'.
ראוי להביא כאן את לשונו של הלבוש (שם) בעניין זה: "ומדרגות הברכות כך הם, ברכת הפת והוא 'מוציא לחם' היא החשובה שבכולן שעליו לבדו יחיה האדם על פי ה' יתברך, ואחר כך 'בורא מיני מזונות' שהיא קרובה אליה, מפני שהיא מורה גם כן על השגחת השם יתברך הפרטית על בריותיו בהזנה ובשבע, ואחר כך ברכת 'בורא פרי הגפן' מן הטעם המפורסם בכל המקומות שהוא משמח אלקים ואנשים, ואחר כך 'בורא פרי העץ' היא פרטית בפירות, ואחר כך 'בורא פרי האדמה'".
יש להעיר על מה שנתנו העולם סימן לסדר הקדימה כאשר אין ברכותיהם שוות: 'מגע אש' – 'מזונות', 'הגפן', 'העץ', 'האדמה' ו'שהכל', שמה שאומרים ש'העץ' קודם ל'האדמה' אינו נכון אלא כאשר שני המינים חביבים בשווה ואינם משבעת המינים, אך אם אחד מהם חביב (תמיד וגם עכשיו), יש להקדים את החביב, ואם שניהם חביבים בשווה אך אחד מהם ממין שבעה, יש להקדים את המין שבעה, כמו שנתבאר לעיל.
את סדר הקדימה המפורט של סימני ראש השנה, נשאיר לקורא לחשבן; בסיום הדברים נישא ברכה שהסימנים הטובים אכן יבשרו עבורנו ועבור כל ישראל שנה טובה ומתוקה.
שלום הרב, רצינו לדעת היכן נכנס גדר ה"נקי" המופיע בקסח'- כיוון שלפי החיי אדם שמביא המשנ"ב, משמע שהנקי קודם לשלם, ואילו בחביב ושלם כותב המשנ"ב שהשלם קודם לחביב.
תודה רבה רבה
לא הבנתי כל כך את השאלה, שלם קודם לנקי, כך מפורש במשנה ברורה, לגבי חביב יש מחלוקת קיצונית, לדעת הסוברים שחביב עדיף על מין שבעה, הוא קודם לכל, ולדעת החולקים, מעלת החביב אחרונה לכל.
השאר תגובה