ימי הדין קרבים ובאים. הריח כבר נישא באוויר, ומנהגי חודש אלול מזכירים לנו זאת בכל הזדמנות. קול השופר מנסר את אוויר הבוקר בכל יום, ופרק כ"ז "לדוד ה' אורי וישעי" נאמרת לאחר התפילה פעמיים בכל יום. בבתי הכנסת הספרדים עולה ומסתלסל ניגון הסליחות, ובימים הקרובים יחלו אף האשכנזים באמירת סליחות. כיצד יודעים מתי האשכנזים מתחילים באמירת הסליחות, ומדוע יש נוהגים לדלג על הפזמון "מכניסי רחמים": להלן נדון במקורות ובטעמים הקשורים לסליחות. בנוסף, נצטט כמה הלכות מפורשות.
ארבעה ימים קודם ר"ה
זמן התחלת אמירת סליחות משתנה על פי המנהג. בקהילות ספרדיות נפוץ המנהג להתחיל בראש חודש אלול, היום בו משה רבנו עלה להר סיני כדי לקבל את הלוחות השניים (שמות כד:יב, טור תקפ"א). האבודרהם מביא מנהג להתחיל בט"ו באלול, אבל לא מצאנו קהילות הנוהגות כך.
על פי מנהג אשכנז מתחילים תמיד במוצאי שבת, אולם איזו שבת? הדבר משתנה משנה לשנה. כאשר יום ראש שנה חל ביום ה' או בשבת, מתחילים לומר סליחות במוצ"ש שלפני ראש השנה. אולם, כשחל ראש השנה מוקדם יותר בימות השבוע — מתחילים שבוע לפני המוצ"ש הקרוב לראש השנה (טור ורמ"א שם). הסיבה לכך תלויה בשני נתונים: בעבר היה מנהג נפוץ לצום עשרה ימים קודם (וכולל) יוה"כ. מכיוון שבשני הימים של ראש השנה, שבת שובה, וערב יום הכיפורים אין צמים, חסרים ארבעה ימים ממניין הצומות. ועוד, כדי שיום התחלת הסליחות יהיה קבוע בלי שינוי משנה לשנה, קבעו שתמיד מתחילים לאחר השבת. בשילוב שני הטעמים: כדי לשמור על עקביות מתחילים ביום ראשון, ולשמור על הפרש של לפחות ארבע ימים לפני ראש השנה צריכים לקבוע איזה יום ראשון מתחילים לפי יום שבו חל ראש השנה. בשנה שאין ארבע ימים בין שבת לראש השנה מקדימים הסליחות לשבוע שלפניו.
עוד טעם מוזכר באליה רבה (שם), שקודם ראש השנה אנחנו מתכוננים למסור את עצמנו לקב"ה כקרבן. כשם שקרבן צריך ארבע ימים של בדיקה ממומים, כן אנו — מקדימים הסליחות שלנו לכל הפחות ארבעה ימים.
ויראוך עם שמש
מהי השעה המומלצת לאמירת סליחות? כל הפוסקים סוברים ששעתה בסוף הלילה, לקראת הנץ החמה. הגמרא (ע"ז ג:) שואלת: מה עושה הקב"ה במשך היום? הגמרא שם מעידה על סדר יומו של הקב"ה, ומסיימת שבמשמור האחרון לקראת אור היום, הוא שט בעולם הזה והוא עת רצון. ולכן כתב השו"ע (שם), שהזמן הנכון לאמירת סליחות הוא לפני הנץ החמה.
המנהג הנפוץ בקהילות אשכנזיות לומר סליחות לאחר חצות הלילה או בבוקר לפני שחרית. חצות הלילה גם הוא נחשב לעת רצון. בשלחן ערוך (אורח חיים א:ב) מובא שהוא זמן רצוי לתפילות. המגן אברהם (שם סק"ד בשם הרקנטי) כותב שהוא עת רצון לבקש רחמים. מעניין לדעת שהמחצית השקל (שם) מסביר: למה סתמו הראשונים לגבי המעלה של חצות הלילה? שלא נתגלה ספר הזהר בזמנם.
הג"ר משה פיינשטין זצ"ל (אג"מ או"ח ח"ב סי' קה) מביא ראיה מדברי הגמרא (יבמות עב.) שחצות הוא גם כן עת רצון. הגמרא אומרת על הפסוק "ויהי בחצי הלילה" שהוא עת רצון.
לפני חצות הלילה, כותב ה"ברכי יוסף" (סימן תקפא) מדברי המהר"ם זכותא שאין לומר את י"ג מידות אלא בעת רצון דווקא. הגאון רבי משה פיינשטין זצ"ל (שם) התיר לומר סליחות עוד לפני חצות בשעת הדחק ממש, כאשר אלמלא כן לא היו אומרים כלל, והוא מסייג את דבריו ואומר שזהו אינו אלא הוראת שעה ואין ללמוד ממנו לשאר מקרים.
"מכניסי רחמים"
לקראת סוף הסליחות מודפס פזמון קצר שנוי במחלוקת. נוסח הפזמון: "מכניסי רחמים הכניסו רחמנו… השתדלו והרבו תחינה ובקשה לפני מלך א-ל רם ונשא". משמעות המלים היא פנייה ל"מכניסי רחמים" – כלומר, המלאכים. אנו מבקשים מהמלאכים שישתדלו בעדינו כדי שה' יקבל את תפילותינו. פזמון זה מופיע בסידורים עוד מימי הראשונים ועד ימינו (ראה סידור רוקח סח). שאלה דומה עולה מן הפזמון הפותח במילים "אזכרה א-להים" שם כתוב: "לפני קונך הפילי תחינתי" ומשמע, שמבקשים מאמצעי. הרבה אחרונים תמהו על נוסח זה באשר אנחנו מתפללים אל הקב"ה ולא אל המלאכים.
בעל "קרבן נתנאל" (ר"ה ספ"א) כותב שהאומר הפזמון "אזכרה א-להים" עובר בעיקר החמישי מהי"ג עיקרים של הרמב"ם בו כתוב שם שאינו ראוי להתפלל אלא אל השי"ת.
המהר"ל כותב (נתיבות העבודה יב) שאינו ראוי לומר "מכניסי רחמים" כיון שנראה כמי שמתפלל אל המלאכים. והגם שכתוב בגמרא (תענית טז.) שכשהכריזו על תענית ציבור היו הולכים לבית הקברות כדי המתים יתפללו בעדם. מכן משמע שלא רק מותר להשתמש באמצעי, אלא לפעמים אף רצוי. המהר"ל מסביר שלבקש מהמתים אינו דומה למי שמבקש מהמלאכים. המתים הם יהודים, וכיון שהם באמת אחינו הם אוהבים אותנו ויעזרו עד כמה שאפשר, ודומה למי שמבקש מחברו שיתפלל עליו. משא"כ המלאכים שאינם ישראל הרי הוא כאילו מתפללים להם.
המהר"ל מיישב את הנוסח באמרו שאפשר לומר שלא מבקשים מהמלאכים, אלא מצווים אותם, ואינו דומה לתפילה. עכ"ז הוא מציע לשנות נוסח הפזמון מ"הכניסו רחמנו" ל"יכניסו". כך אין במשמע שמתפללים אל המלאכים עצמם.
החתם סופר (שו"ת או"ח סי' קסו) היה מאריך בנפילת אפיים עד שהחזן היה מגיע ל"שומר ישראל" כדי לדלג על פזמון זה. ראוי להדגיש שלמרות שלא אמר פזמון זה, אולם לא מחה באחרים שאמרו (ראה שו"ת יהודה יעלה ח"א סי' כא).
למרות הביקורת על נוסח הפזמון המנהג הנפוץ הוא לאומרו. ועוד, כיון שמקור התפילה הינו בראשונים הרי אנחנו צריכים להסבר.
המהר"י ברונא (שו"ת רעה), שהיה מתלמידי ה"תרומת הדשן", מסביר שאינו אלא דרך שפלות ועבדות, שמדבר בפני המלך ליועציו לדבר למלך, והוא בוש בדבר לקרב אל המלך ואין זה דרך אמצעי כלל, עכ"ל.
הגאון רבי משה פיינשטין זצ"ל (או"ח ח"ה סי' מג) לא אמר "מכניסי רחמים" אלא כפי מנהג אביו להזכיר האבות במקום המלאכים. עכ"ז כיון שמקור התפילה בדברי הראשונים הוא מסביר, שאין למלאכים בחירה חופשית או דעה עצמית. הם שליחיו של הקב"ה עם שליחות מסוימת. מהותם של המלאכים נראה מפגישתו של יעקב עם המלאך. המלאך שהתאבק עם יעקב ביקש שישחרר אותו בעלות השחר. כאשר שאלו יעקב לשמו ענה המלאך: "למה זה תשאל לשמי" (בראשית ל,לב). הרמב"ן מסביר שתגובת המלאך הייתה שאין שום משמעות לשאלה זו, מכיוון שאין לו שום כוח מעבר לשליחות המסוימת שלו. קיימים בעולם מלאכים שתפקידם להגן וללמד זכות על בני ישראל. כתוב בפסוק (איוב לג, כג) " אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ" ומותר לבקש ממלאך כזה לעשות את שליחותו בשמחה ובאהבה. אולם, חשוב לדעת, שאין לטעות ולחשוב שמותר להתפלל אל המלאכים, שזה וודאי אסור.
המנהגים חלוקים אם אומרים פזמון זה או לא.
סיכום והלכות נוספות
- מנהג הספרדים להתחיל סליחות בראש חודש אלול.
- בקהילות אשכנז מתחילים במוצש"ק קודם ראש השנה, אא"כ יש פחות מארבעה ימים ממוצאי ש"ק עד ראש השנה. בשנה בה יש פחות מארבעה ימים בין מוצש"ק לראש השנה מתחילים במוצאי שבת של השבוע הקודם.
- יש מנהגים שונים באמירת הפזמון "מכניסי רחמים".
- מי שקם עוד לפני הנץ החמה לומר סליחות, יאמר קודם ברכות התורה (מטה אפרים יב).
- החזן מתעטף בטלית לאמירת הסליחות. נחלקו הפוסקים האם לברך כשמתעטפים בטלית בשעות הלילה או קודם זמן ציצית בבוקר. ולכן, עדיף להשתמש בטלית שאולה ולכוון לא לצאת ידי מצוות ציצית אלא לכבוד אמירת סליחות (משנה ברורה שם סק"ו)
יהי רצון שנזכה להפנים את מטרתם של מנהגי חודש אלול — לעורר אותנו לתשובה, והערכה של מלכות שמים, ונזכה לכתיבה וחתימה טובה.
