לתרומות לחץ כאן

הלכות זימון: המזמנים והמצטרפים לזימון

השבוע אנו ממשיכים לדון בהלכות זימון, בהן פתחנו לדון בשבוע שעבר.
במאמר הקודם דנו בהלכות הבסיסיות של צירוף לזימון, וסקרנו את המצבים השונים בהם חל חובת זימון. כמו כן, דנו אודות השאלה אם רשאית קבוצה לזמן יחדיו גם כשאין חובה, והצענו מספר פתרונות למי שנאלץ לעזוב את מקום סעודתו לפני שהקבוצה מברכת ברכת המזון.
במאמר הנוכחי, נפנה את תשומת לבנו להלכות הזימון עצמן, ובפרט בשאלות של מי מצטרף לזימון, ומי ראוי להנהיג את טקס הזימון. יחד עם שאלות אלו, עלינו לדון במי נחשב 'בעל הבית', ואיזו זכויות יש לו לבחור את המזמן. כך יש לדון במעמדן של נשים וקטנים בנוגע להצטרפות לזימון, ולעניין עריכת זימון בינם לבין עצמם.
בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.
מצוות הזימון
מסופר בגמרא (ברכות נג, ב) על רב הונא, שהורה לבנו שאם יכבדו אותו לזמן על הכוס, עליו לחטוף את המצווה ולברך. מכאן למדנו שמצווה גדולה לזמן, ועל האדם 'לחטוף' את המצווה כשהיא מוצעת לו – אך כמובן לא לנהוג בגסות ולחטוף את המצווה גם כשהיא אינה מוצעת לו.
בפרט, אין לאורח לסרב לערוך זימון כשבעל הבית מבקש ממנו לעשות כן. הסיבה לכך היא שאורחים מברכים ברכה מיוחדת לבעל הבית ("יהי רצון שלא יבוש בעל הבית…), ובהימנעות מעריכת הזימון יש משמעות של הימנעות מלברך את בעל הבית (משנה ברורה רא, יד).
הגמרא אפילו קובעת שאורח שמסרב לזמן על הכוס גורם לעצמו קיצור ימים – עם כי ניתן לומר שחומרה זו נוהגת רק בזמן שהמזמן לבדו מברך את בעל הבית, ולא בזמן שכל אורח כולל בברכתו הפרטית את הברכה לבעל הבית (ראה להלן, ועי' שער הציון רא, יד).
יתרה-מזו, לדעת ה'מגן אברהם' (רא, ה) היסוד הנ"ל נוהג דווקא בזימון על כוס יין, ולא בזימון הנערך ללא כוס יין. אולם, ה'שולחן ערוך' עצמו (רא, ג) אינו מזכיר את עניין הכוס, וגם כשאין מזמנים על הכוס בוודאי מצווה רבה היא לזמן, כך שבכך מקרה אין לאדם לסרב לכיבוד של זימון.
כהן או תלמיד חכם?
אם אחד המסובין הוא תלמיד חכם, מצווה לכבדו בזימון. כמו כן, אם אחד המסובין הוא כהן, יש לכבדו להיות מזמן עבור הקבוצה. כללים אלו נובעים מתוך היסוד הכללי של נתינת עדיפות לכהן, כפי שנלמד ממצוות התורה "וקידשתו", משם למדו חכמים שיש להעניק לכהן קדימה בכל דבר שבקדושה (מגן אברהם רא, ד).
כשאין כהן, יש אומרים שיש לתת קדימה ללוי (עי' משנה ברורה רא, יג), ויש אומרים שיש לכבד אבל בזימון (עי' שם יג). מתוך ניסיון, נראה שהמנהג הכללי הוא שלא להקפיד על כללים נוספים אלו, ובעיקר נותנים את כבוד הזימון לכהן או לתלמיד חכם.
כשנוכחים בסעודה הן כהן והן תלמיד חכם (והכהן עצמו אינו תלמיד חכם), יש להקדים תלמיד חכם לכהן (מגילה כח, א). אולם, מותר לתלמיד חכם למחול על כבודו באורח חד-פעמי, ולתת את זכות הזימון לכהן. במקום שהכהן אף הוא תלמיד חכם, אלא שיש תלמיד חכם גדול הימנו שאינו כהן, מידת חסידות היא לתלמיד חכם למחול על זכותו, ולכבד את הכהן במצוות הזימון (עי' תוספות, מגילה שם; רמ"א קסז, יד; משנה ברורה עא).
גם במקום שאין שם כהן, מותר לתלמיד חכם למחול על כבודו ולתת לאחרים את זכות הזימון, במקום שיש בכך צורך של חינוך, של עידוד, של כבוד, או צורך אחר.
כלל אחר שלמדנו מדברי הגמרא (סוטה לח, ב) הוא שאין נותנים 'כוס של ברכה' אלא לטוב עין, כלומר, למי שנדיב בממונו, ושונא בצע (רש"י). ברכותיו של 'טוב עין' נחשבות יותר משמעותיות מברכותיו של מי אינו מכונן במידה זו.
זימון על-ידי אורחים
כשחברי הקבוצה אורחים אצל בעל הבית, נהוג שאחד האורחים יזמן עבור הקבוצה. הסיבה לכך היא כך שברכת בעל הבית ("יהי רצון של יבוש בעל הבית…") תיאמר כחלק מברכת המזון: בעבר, האדם היחיד שבירך ברכת המזון היה המזמן, ואילו שאר חברי הקבוצה יצאו ידי חובתם בכך ששמעו את ברכות המזמן, וענו 'אמן' אחריו. לכן, הייתה חשיבות מיוחדת שאורח יזמן, כך שיברך את ברכת בעל הבית, ושאר המסובין יענו אחריו 'אמן'.
גם כיום, כשכל אחד מבני החבורה מברך לעצמו, עדיין נהוג לכבד אורח בזימון. המזמן אומר את ברכת בעל הבית בקול רם, ושאר המברכים עונים אחריו 'אמן'.
אולם, בעל הבית רשאי לזמן בעצמו, ואין בכך כל פגם, אלא שבמקום שיש תלמיד חכם בין המסובין (ובעל הבית עצמו אינו תלמיד חכם) יש לכבדו בזימון (כאמור לעיל). גם במקום שלא כובד בזימון, יש לאורח לומר את ברכת בעל הבית (ועדיף לאומרו בקול רם, כך שאחרים יוכלו לענות אחריו).
בקרב קהילות אשכנז רבים, התקבל המנהג להוסיף 'הרחמן' מקוצר כדי לברך את בעל הבית, ולאומרו במקום ברכת בעל הבית הארוכה. עם זאת, נכון יותר לומר את ברכת בעל הבית כפי שנוסח שתוקן על-ידי חז"ל (ברכות מו, א), ולאחרונה הוחזר הנוסח המלא לסידורים וברכונים רבים (עי' לחם חמודות; משנה ברורה רא, טו).
זכותו של בעל הבית
בגמרא (ברכות מו, ב) מבואר שרבי כיבד את רב לזמן בנוכחותו של רבי חייא, למרות שרב היה צעיר לעומתו, ורבי חייא היה גדול הימנו. מכאן למדו כמה פוסקים שבעל הבית זכאי לכבד כל אורח וכל סועד בזימון, גם במקום שיש תלמיד חכם גדול הימנו. זכות זו מוזכרת ברמ"א (רא, א), וכמה פסוקים הסכימו לכך (עי' פרי מגדים; מאמר מרדכי; משנה ברורה ד).
הגדרת 'בעל הבית' אינו תלויה במארח, אלא במי שהמזון שלו. במקום שהאורחים משלמים את מחיר סעודתם (כגון במסעדה), בעל הבית הינו מי שמשלם על הסעודה, ולא בעל המקום (בעל המסעדה). אולם, מדברי כמה פוסקים משמע שיש גם חשיבות מסוימת למארח, ובמקום שאין אף אדם שהמזון שלו, נחשב המאחר ל'בעל הבית' (כך משמע מדברי שער הציון אות ו).
מי מצטרף לזימון: קטנים
האם ילד שטרם מילאו לו שנות בר-מצווה רשאי להצטרף לזימון? כלומר, במקום שיש שני מבוגרים שאכלו יחדיו, ולהם הצטרף ילד, האם נחשב הילד לשלישי כדי ליצור קבוצת זימון? באותה מידה, במקום שיש תשעה שסעדו יחדיו, ועמם ילד אחד, האם הילד נמנה כעשירי כדי שתוכל הקבוצה לזמן עם שם ה' ('נברך אלוקינו שאכלנו משלו'), או שמא אין לה לזמן אלא זימון רגיל?
ב'שולחן ערוך' (קצט, י, על-פי דברי הגמרא, ברכות מז, ב – מח, א, ופסקי הרי"ף והרמ"ם) נפסק שקטן יכול להצטרף לקבוצת זימון, בתנאי שמתמלאים שני תנאים: 1) הילד הגיע כבר ל'עונת הפעוטות'; 2) הילד 'יודע למי מברכים'.
כוונת התנאי השני היא שאם שואלים את הילד, "למי אנו מברכים ברכת המזון", עליו להשיב "להקב"ה", או להצביע כלפי מעלה. בכך הוא מראה שמבין, ברמה בסיסית, את העיקרון הבסיסי של ברכת המזון, לברך למי שאכלנו משלו.
נחלקו ראשונים בעניין הגיל של 'עונת הפעוטות': יש אומרים שהוא כבין ט' שנים, ויש אומרים שהוא כבין ו' שנים (הרשב"א מחמיר בכך, ואילו הריב"ש מיקל; עי' בבית יוסף, סימן קצט). ב'מגן אברהם' פסק כדעה המחמירה (בן ט'), ואילו אחרים (כפי שהובא ב'משנה ברורה' קצט, כד) פסקו שניתן לצרף אפילו ילד בן שש שנים לזימון, בתנאי שיודע למי מברכים.
קריטריונים אלו נוגעים הן לצירוף ילד כשלישי לקבוצת זימון, והן לצירופו כעשירי לעניין זימון בשם ה'. אולם, אין לצרף לקבוצה יותר מקטן אחד. במקום שמבוגר אכל את סעודתו ביחד עם שני ילדים, אין להם לזמן יחדיו, גם אם שני הילדים ממלאים את התנאים הנ"ל.
ההלכה הנ"ל נכונה בנוגע לבני ספרד, ההולכים אחר הוראות ה'שולחן ערוך'. עבור בני אשכנז, הנוהגים כהוראות הרמ"א, לעולם אין מצרפים ילד לזימון, הן לקבוצה של שלש והן לעשר, ורק מי שמילא י"ג שנים מצטרף לזימון (רמ"א קצט, י, על-פי ראבי"ה, מהרי"ל, ואחרים).
אולם, במקום שילד אשכנזי סועד עם שני מבוגרים ספרדים, הילד יכול להצטרף לזימון, ולענות אחריהם. במקום ששלשה מבוגרים אשכנזים מצטרפים עם ששה מבוגרים ספרדים, ומוסיפים להם ילד כדי להשלים זימון בשם ה', הספרדים שבקבוצה יזמנו ויענו עם שם ה', ואילו האשכנזים יזמנו בלי להזכיר את שם ה' (וזאת הברכה עמ' קכז).
דין נשים בזימון
במשנה (ברכות מה, א) נקבע שנשים אינן מצטרפות לאנשים כדי ליצור זימון. הסיבה לכך (ריטב"א; מאירי; עי' ר"ן מגילה ו, א) היא שצירופן עם אנשים כדי ליצור זימון (הן זימון של שלשה, והן זימון של עשרה בשם) נחשב לעניין של פריצות. אולם, במקום שכבר יש קבוצת זימון של גברים לבד, רשאיות – ואף חייבות – נשים להשתתף בזימון, ודינם בענייה אחר הזימון כדין אנשים.
ישנם מקרים שבהם בעלת הבית מתעסקת בשעת הסעודה עם הילדים או עם הכנת והגשת האוכל, באופן שהיא כמעט ואינה מתיישבת לאכול עם הקבוצה, ובאופן זה אינה חייבת כלל בזימון (שו"ת אגרות משה, ח"ה, סימן י, אות ט). אך ביום שבת, כשבוודאי מצטרפת האשה לסעודת המשפחה, חייבת היא בזימון, ואינה רשאית לעזוב את הסעודה עד שתשתתף בזימון (כפי שנתבאר במאמר הקודם).
כשקבוצת נשים סועדת לבדה, מבואר בגמרא (מה, ב, בשם ברייתא) שנשים מזמנות לעצמן. לדעת התוספות (שם) אין הכוונה שנשים חייבות לזמן, אלא שהן רשאיות לזמן אם תרצינה. לאור דעה זו, נהגו רבים שאין נשים מזמנות לעצמן כאשר אכלו סעודה משותפת.
אולם, לדעת הרא"ש (ברכות ז, ד) נשים חייבות לזמן לעצמן, כפי שאנשים חייבים לעשות כן. בין שאר טענות (למה שנשים תהיינה שונות מאנשים?), מביא הרא"ש ראיה מדברי הגמרא בערכין (ג, א), שם מבארת הגמרא את המימרא "הכל חייבים בזימון" כבאה לכלול אף נשים.
ה'שולחן ערוך' (קצט, ז) פוסק כדעת התוספות, לפיה נשים הסועדות לבדן רשאיות לזמן אם תרצינה, אך אינן חייבות לעשות כן. אך ב'ביאור הלכה' (ד"ה נשים) ציין לדעת הגאון מוולנה, שפסק כדעת הרא"ש לפיה נשים חייבות לזמן, גם במקום שאכלו לבדן. אולם, ה'משנה ברורה' מודה שמנהג העולם הוא שבדרך כלל אין נשים מזמנות לעצמן.

נותרו כמה נושאים בהלכות זימון שטרם עסקנו בהם: האם חובה לזמן על היין? מהו הנוסח הנכון לזימון? עד מתי חייב מי שממשיך את סעודתו להמתין כשעונה לזימון? בס"ד נדון בשאלות אלו בהזדמנות עתידית.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *