לכבוד הרבנים,
איני יודע האם השאלה שלי הינה בתחום אונאה בקרקעות, או מחוסרי אמנה, או משא ומתן באמונה. עכ"פ, אודה אם תוכלו לעזור לי בנושא.
חיפשתי דירה לשכירות. בעל הדירה אמר לי שהוא מבקש עליה 4,500 ש"ח לחודש. אני מצידי ביקשתי לשכור אותה ב-4,200 ש"ח.
בעל הדירה חזר אלי, והציע להתפשר במחיר אמצע – 4,350 ש"ח. היות שגם ב-4,200 ש"ח שהצעתי מראש זה מאמץ כספי משמעותי בשבילי, אמרתי שאני מוכן ב-4,300 ש"ח, בתוספת שאם המשכיר לא ימכור את הדירה בתקופת השכירות (שנה שלימה), הרי שתהיה לי אופציה לשכור את הדירה לתקופה נוספת, באותם תנאים, כלומר, בלי העלאה במחיר. כך, בעצם מבחינתי הסכמתי להוסיף במחיר יותר ממה שהייתי מוכן בתחילה, ע"מ לקבל בתמורה איזשהו ביטחון של שכירות לתקופה ארוכה יותר, בלי שינוי לרעה במחיר השכירות (כאמור, על הצד שבעל הדירה לא ימכור עד סוף שנת השכירות הראשונה).
לאחר שהנ"ל היה מוסכם על שנינו, ביקש בעל הדירה לקבוע תקופת הודעה מראש על פינוי הדירה, למקרה שבשנת השכירות השנייה הוא ימצא קונה, וימכור אותה. היות שהוא רוצה מקסימום סיכוי למכור אותה (כנראה, מסיבות שלו הוא יהיה מוכרח באיזשהו שלב למכור), לא עוזר לו למכור את הדירה יחד עם השוכרים שבה (באופן שבכל מקרה השוכרים ימשיכו לגור בדירה), אלא מבקש אפשרות לפינוי השוכרים.
הוא הציע הודעה מראש של 3 חודשים, אולם אני אמרתי לו שבתור בעל משפחה לא קטנה, איני יכול להרשות לעצמי למצוא את עצמי ברחוב באמצע שנה, ופרק זמן של 3 חודשים הינו קצר מדי עבורי, ואני מבקש 6 חודשים (שוב – בגלל שמדובר באמצע שנה, שאז שוק המשכירים והמוכרים מצומצם/"מנומנם" יותר). בעל הדירה התעקש שזמן פינוי של 6 חודשים זה יותר מדי עבורו, ועלול להבריח קונים פוטנציאליים.
לאור הנ"ל, חזרתי אליו עם תשובה, ואמרתי לו שאני מבקש לחזור מעט אחורה, וללכת על שכירות של שנה אחת, מבלי לקבוע משהו לגבי אופציה לשנה נוספת. הוספתי, שאם כן אני מבקש גם לחזור להצעת המחיר הקודמת שלי, הנמוכה יותר, של 4,200 ש"ח (היות שהסכמתי ל-4,300 ש"ח היתה עבור תוספת האופציה לשנה נוספת, על הצד שהדירה לא תימכר).
בעל הדירה המשכיר אמר שמקובל עליו 4,200 ש"ח.
ופה השאלה שלי – כשהוא נתן לי את הסכמתו הסופית (איני זוכר באיזו לשון בדיוק הוא ענה לי, האם אמר "מקובל"/"שיהיה"/"בסדר" וכד'), היה נשמע לי קצת שאולי הוא אומר זאת בשפה רפה/מחוסר ברירה. אני לא רוצה לעשוק אותו, ולשלם מחיר לא ריאלי, או מחיר שמתחת לציפיות שלו, שהוא הסכים לו רק מחוסר ברירה (היות שכבר התקדמנו בינינו והיינו בעיצומו של המו"מ).
האם וכיצד אני יכול להיות בטוח, שהתנהלתי במו"מ הזה באמונה, ושהמחיר שאני משלם הינו הוגן וסביר?
יישר כח ותודה מראש,
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
אם אתה מביא לו 4,200 ש"ח והוא לא דורש ממך יותר, הרי זו הוכחה ברורה שהוא מסכים.
חוסר ברירה לא טענה בכלל. יש לו את האפשרות להשכיר לאנשים אחרים. בכל משא ומתן אנשים משנים את רצונם.
הסכמה בחצי פה גם לא טענה. אם אתה אמרת את שלך בבירור, גם אם המשכיר היה שותק ולא היה אומר כלום, המחיר שאתה אמרת היה קובע מבחינה הלכתית.
