שלום לכבוד הרב,
א. משכיר ושוכר סיכמו בעל פה להעלות את סכום שכירות בתנאי שהמשכיר יתקן וישפץ את הדירה. המשכיר לא שיפץ אז השוכר לא שילם את מלוא הסכום. האם נהג בצדק?
ב. משכיר שאמר לשוכר שהוא יכול לגור עשר שנים בדירה ולאחר כמה שנים החליט שהוא רוצה להוציא אותו והוא מודה שהסכים להשכיר לעשר שנים אבל עכשיו רוצה שיצא. האם יכול? הכל ללא חוזה.
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
א. אם סיכמו שבמידה ולא ישפץ יישאר המחיר כמו שהיה, התנאי קיים. אם לא דובר על האפשרות שלא ישפץ, אם לפי הדין השוכר היה רשאי להמשיך לגור ולשלם את המחיר שהיה לפני כן, השוכר צודק שאינו חייב לשלם יותר מכך. אבל אם גם ללא השיפוץ המשכיר היה רשאי להעלות את המחיר, הרי זה כאילו לא סוכם על מחיר והשוכר חייב לשלם לפי המחיר בשוק לדירה כזאת.
ב. אם המשכיר אמר זאת לפני שהשוכר נכנס לגור בדירה ולפני שהוא שילם את התשלום הראשון, השוכר רשאי לגור בדירה עשר שנים, גם אם לא נחתם חוזה, משום שהשכירות היא על דעת אמירה זאת. אבל אם המשכיר אמר זאת לאחר שהשוכר נכנס לדירה, הרי זו אמירה בלבד ואינו נותן זכויות לשוכר. אלא שלפעמים יש איסור למשכיר לחזור בו מדיבורו.
ייתכן שהמשכיר אמר זאת בנוסח של צופה את העתיד ולא התכוון כלל להתחייב. במקרה זה האמירה הזאת לא מחייבת אותו כלל. ככל שיש ויכוח, יש צורך לברר את הדברים בבית דין.
מקורות:
א. לכאורה אין צורך בתנאי כפול, מאחר וההעלאה בדמי השכירות היא בתמורה לשיפוץ. עיין בשו"ת עין יצחק אבה"ע ח"ב סי' מ.
ב. לעניין מתי הבטחה מוגדרת כ'פטומי מילי' ואינו מחייב, עיין רמ"א חו"מ סי' רז סעיף א. לעניין חזרה מדיבור עיין שו"ע חו"מ סי' רד.
