ידיד התגרש לפני כשמונה שנים. במשך השנתיים שטרם הגירושין הוא לא גר בבית ולא קיים יחסי אישות עם גרושתו. מספר חודשים טרם הגט אשתו ילדה בת. ברור לו שהבת אינה בתו. הוא ניסה לטעון זאת בדיוני המזונות אבל הושתק . כיום הוא מחוייב לשלם מזונות עבורה, בין יתר ילדיו. האם כך צריכה להיות המציאות או שמא זכותו להוכיח טענתו?
תשובה:
שלום רב,
לא ברור לי בדיוק מה הוא טען, ומדוע "הושתק". אבל באופן עקרוני, יש נאמנות לאב לומר על מי שנולד מאשתו שאינו בנו, כפי שכתב בשו"ע סי' ד' סעי' כט. אולם דין זה אינו בכל מצב ובכל עת. וגם יש מחלוקת בראשונים בענין דין נאמנות "יכיר" מתי היא נאמרה. לכן באופן תאורטי שייך לומר שמצד כשרותה לקהל היא עדיין כשרה לקהל ואינה ממזרת, [לדומגא, מחמת המחלוקת שלדעת הבה"ג דין יכיר נאמר רק בהכרת בכורה ולא בסתם כשאומר זו אינה ממני]. ועדיין לענין הממון, הוא יהיה פטור משום המוציא מחברו עליו הראיה. כך כתב הבית מאיר בתשובתו לגרע"א (שו"ת רע"א ח"א סוף סי' ק').
כמובן שהנאמר כאן הוא כללי, ומאד חשוב הפרטים המדוייקים, משום שיתכן מאד שהנאמר כאן אינו רלוונטי המקרה האמור.
הושתק כדי שלא יצטרכו להכריז על הבת שהיא ממזרת
ברור שזו הסיבה. אבל זה לא סיבה לחייב מזונות אדם שאינו חייב. כמובן אני כותב בקיצור משום שאיני יודע את כל הסיטואציה. אבל יש פעמים שההשתקה אינה נכונה, לא ניתן לחייב אדם שאינו חייב.
השאר תגובה