בס"ד
בבתים רבים בארץ, נזקקים לשירותיהם של עובדים/ות זרות בתחום הסיעודי. העובד צמוד לזקן/ה כל שעות היממה, מטפל בו, רוחץ אותו, לוקח לרופא וכו' וכו'.
אחד ההיבטים של עבודת העובד הזר הסיעודי הוא הבישול לקשיש. מדובר בעובד גוי גמור מארצות כמו: נפאל, הודו, פילפינים אוקריאנה, ועוד.
אין זה סוד שהעסקת העובד הזר משחרת את בבני המשפחה לפרנסתם ולטיפול במשפחתם.
מבחינת סדר יומו של הקשיש ,ההזנה שלו לוקחת חלק מרכזי.
איך פותרים הילכתית את סבב הארוחות לקשיש מבחינת בישולי גויים? : הדלקת האש ע"י הגוי,( יש הבדל בין זקן ספרדי לאשכנזי או תימנ? ). אפיית לחם בתנור הביתי?, טיגון חביתה?, הכנת תבשלי עוף או בשר, הכשרת כבד , ועוד כהנה וכהנה.
(בשולי הדברים אציין ,שאתמול ת"ח בשיעור תורה היה מאוד אגרסיבי בעניין ונקט בגישה מאוד לא מעשית בעניין העסקת עובד סיעודי זר: " שהבנות יבואו ויבשלו ויקפיאו לזקן את האוכל " מה אתם חושבים שההלכה תתיישר בשביל איזה גוי" ? העברת אש שהודלקה ע"י ישראל זה אגדה ולא פיתרון"- סגנון שקצת צרם לי גם בגלל גילו הצעיר של הדרשן ,וגם בגלל הניתוק מן המציאות הכאובה של זקנים גריאטריים, חלקם נכים שבוהים בסביבה ).
בתודה
תשובה:
שלום רב
אכן, גם לגבי עובד זר קיימים כל הכללים של בישולי עכו"ם, אולם ניתן למצוא פתרונות. חימום אוכל במיקרוגל וכדומה, מותר על ידי גוי. כמו כן, למנהג האשכנזים אם יהודי הדליק את האש, והגויה הניחה את הקדרה על האש, מותר לאכול מהמאכל, (מותר לכולם, לא רק לקשישה). ולכן אם הקשישה תדליק את האש והעוזרת תבשל על האש הזו, מותר לאכול מהמאכל שהתבשל, אמנם למנהג הספרדים גם אם יהודי הדליק את האש, אסור לאכול מהמאכל שהתבשל על ידי העוזרת הגויה, ולמנהג הספרדים כדי שהמאכל יהיה מותר, צריך שיהודי יניח את הסיר על האש, ולכן יש אפשרות שהעוזרת תכין את כל האוכל בתוך הסיר, והקשישה תניח את הסיר על האש.
אפיית לחם אסורה אף היא, וזאת ניתן לפתור בקלות על ידי שקונים לחם, יש היום לחמים מצויינים מכל הסוגים, אין סיבה לאפות בבית דוקא.
חשוב לדעת, שמעבר לעצם הבישול יש גם בעיה של בשר שנתעלם מן העין, ולכן, גם אם מביאים אוכל קפוא, יש להקפיד שיהיה עטוף בשתי אריזות באופן מסומן, כך שניתן לעקוב אם החליף את המאכל. כמו כן, לבוא לבקר לפעמים ללא הודעה מוקדמת.
הכנת מאכלים שאינם עולים על שולחן מלכים ואין בהם חשיבות מותרת על ידי גוי, למשל הכנת כוס קפה וכדומה.
בשורות טובות
מקורות
עיין שו"ע יו"ד סימן קי"ג
