לתרומות לחץ כאן

חובת בדיקות רפואיות לאשה מעוברת

 

הסכמתו של הגר"א וייס שליט"א מצורפת בסוף המאמר

הנה ישנן בדיקות רבות המוצעות על ידי הרופאים, ואין דין כולם שוה גם בין הרופאים. ונדון תחילה בבדיקות הנקראות בדיקת אולטרא סאונד וסקירת מערכות.

בדיקות אולטרא סאונד שלדעת הרופאים הם הכרחיות, הן: א. US  בשבועות 8-10  לצורך תיארוך מדויק של גיל ההיריון, קביעת חיות העובר וקביעת מספר העוברים. לבדיקה זו יש משמעות רבה הן בכדי לצמצם את החשש מפני הריון עודף וממילא נתינת זירוז לא נכון לאשה, או ניתוח קיסרי. והן בכדי לקבוע את מספר העוברים ומעקב אחר גדילתם, דבר העשוי במקרים רבים להציל את חיי העוברים, כולם או חלקם. ב. US בגיל 20-22 לצורך סקירת מערכות, לצורך קביעת התפתחות תקינה של העובר. לדעת הרופאים בדיקה זו חיונית בכדי לאתר בעיות ולאפשר התנהלות נכונה עם סיכונים בהריון ובלידה. ג. US בשבוע 32  לצורך הערכת משקל העובר.

בבדיקות אלו אין סכנה או תופעות לוואי בעצם עריכתן, מאחר והן בדיקות חיצוניות בלבד בשיטה "על קולית" ע"י שידור וקליטת גלי קול בעלי תדיקות הגבוהה מתדירות גלי השמע. בדיקות אלו אינם מצריכים  פעולה חודרנית לגוף האשה, וגם לא הזרקת חומרים שונים. ובנוסף לזה גם אינם משדרים קרינה כל שהיא המזיקה מאד בפרט לאשה מעוברת. במקביל יש צורך במעקב אחר ערכי לחץ דם ורמות הסוכר בדם[1].

אך עדיין יש לשאול האם מבחינת ההלכה ראוי לעורכם או לא.

א. בספר הנהגת הבריאות הנדפס מכתבי הרמב"ם (שער ב אות א) כתב הרמב"ם וז"ל: כבר הודיעו בעלי המופת, כי מלאכת הרפואות הכרחית לאדם בעבור היותו בעל החליים לרוב המאכלים, ולא יסור צרכו אל הרופא בזמן מן הזמנים וגם לא בענין מן הענינים. וזה כי מלאכת הרפואה כוללת על שלש הנהגות: הראשונה והנכבדת: הנהגת הבריא, והיא הנהגת הבריאות הנמצאת, עד שלא תאבד. השניה: הנהגת החולים, והיא לקיחת העצה ולעשות, כדי להשיב את הבריאות הנאבדת, וזהו ידוע כ"עצת הרפואה". והשלישית: ההנהגה, אשר יקראנה גאלינוס, "החיאה", והיא הנהגת מי שאינו בריא בריאות שלמה, אולם ג"כ אינו חולה, כהנהגת החולים שנתרפאו, אולם טרם נתחזקו והחלימו ושל הזקנים. וכבר התבאר, כי האדם צריך אל הנהגת הרופא על כל ענין ובכל עת, ואולם הצורך אל הרופא בעת החולי הוא יותר חזק והעדר הרופא אז – סכנה. ולזה יחשבו הסכלים שלא יצטרך אל הרופא אלא בעת החולי ולא בזולתו וכו'. עכ"ל. הרי שהרמב"ם בלשונו הזהב כתב להדיא שלא רק החולים צריכים אל הרופא, ואדרבה החושבים כן סכלים הם, אלא גם הבריאים צריכים להיות במעקב רפואי ולדעת כיצד לשמור על גופם, בכדי שלא יגיעו ח"ו לידי מחלה. ולכן כתב בלשונו כי גם אלו הנכללים בהנהגה הראשונה והנכבדת, והם הבריאים, גם הם בכלל אותם הצריכים אל הנהגת הרופא בכל ענין ובכל עת.

אם בדורו ובזמנו ובאותם הבריאים כתב הרמב"ם כן, מה נענה ומה נאמר בדורינו אנו אשר כבר כתבו הפוסקים כי ירדה חולשה לעולם ורבו ל"ע המחלות האיומות, וכ"ש למעוברות ומניקות. וכבר לפני כמאתיים חמישים שנה תיקן הגאון רבי צדקה חוצין גאב"ד בגדד מח"ס שו"ת צדקה ומשפט (עי' בהקדמת נכדו לח"א) שלא יתענו מעוברות ומניקות ביום ט' באב מחמת החולשה שהיתה בדורו והיו באות ע"י התענית לידי סכנה. ועי' בב"ח (סו"ס תרטז). וא"כ ודאי החובה מוטלת על כל איש ישראל וכ"ש על מי שהוא בגדר חלוש, לבדוק עצמו הדק היטב, במעקב רפואי אודות מצבו הבריאותי.

ואמנם בגמרא בסנהדרין (קיג.) אמרו חז"ל: "שלש מפתחות לא נמסרו לשליח: של חיה, ושל גשמים, ושל תחיית המתים". ועיין בפירוש רש"י שם שפירש: על אוצרו של הקדוש ברוך הוא יש מפתחות, ומסרם ליד שלוחים הממונים, אבל שלש מפתחות יש לו בידו, שלא מינה שליח עליהם, וקאמר הקדוש ברוך הוא לאליהו: אותם שלש מפתחות עכבתי בידי מבראשית ולא מניתי שליח עליהם אלא אותך שעשיתי ממונה על אחת מהם, ועתה תשאל מפתח שני – יאמרו: שנים ביד תלמיד ואחד ביד הרב. עכ"ל. הרי שהקב"ה בכבודו ובעצמו דואג ליולדות, מ"מ נראה דאין בזה חסרון באמונה, כאשר דואגים לבריאות המעוברת, כמו שיתבאר בסמוך.

 

ב. אמנם ראיתי להגר"י זילברשטיין בכמה מספריו (עי' שיעורי תורה לרופאים ח"ד סי' רלא, בית הלל ח עמ' נה, מאה שערים יו"ד סי' קנד ועוד) שהביא דעת גיסו הגר"ח קנייבסקי בזה"ל: נשים הבאות לחכם להתברך מפיו להצלחת הריון ולידה ואינן יודעות מכל בעיה, עדיף להן לא להיבדק. ואע"פ שיתכן מאד שהבדיקה תביא תועלת, בכל זאת כל עוד לא נודע בעולם שקיים מום בעובר, התפילות להשי"ת מועילות יותר. לעומת זאת כשרואים באולטראסאונד שהעובר פגום, צריך נס גלוי לשנות ולרפא את העובר ולא כל אדם זוכה לכך. עכ"ל. והרב זילברשטיין כתב לבאר ולפרש דבריו ע"פ המבואר בספר מלכים ב (פרק ד), שם מסופר: "ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר: עבדך אישי מת, ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה', והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים. ויאמר אליה אלישע: מה אעשה לך, הגידי לי מה יש לך בבית, ותאמר, אין לשפחתך כל בבית, כי אם אסוך שמן. ויאמר: לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניכי, כלים רקים אל תמעיטי. ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך, ויצקת על הכלים האלה, והמלא תסיעי". ולכאורה יש לעיין, א. מדוע אמר לה אלישע: "ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בנך", ומה איכפת לנו שהדלת לא תהיה סגורה? ב. מדוע צוה עליה אלישע להסיע את המלא [כלומר את כלי הקיבול שהתמלא זה עתה], ומה איכפת לנו שתסיע את הצפיחית. על שאלה א' משיב רש"י כבוד הנס הוא לבוא בהצנע. על שאלה ב' משיב רש"י, לפי שהקב"ה עושה [את צפיחית השמן] כמעיין, ואין דרך מעיין לזוז ממקומו. כך גם בענייננו אשה הבאה להתברך מפי חכם, ברכתו תצלח יותר כאשר הנס יהיה בהצנע. וכך מצינו גם בנס החייאת בן השונמית, כאשר מת בנה של השונמית, והיא באה לשטוח תחינתה לפני איש האלוקים, נאמר בנביא (מלכים ב ד, כט) "ויאמר [אלישע הנביא] לגיחזי: חגור מתנך וקח משענתי בידך ולך, כי תמצא איש לא תברכנהו, וכי יברכך איש לא תעננו, ושמת משענתי על פי הנער". ופירש רש"י "לא תברכנהו … כל זה, שלא ירבה דברים וישאלוהו "להיכן אתה הולך", והוא אומר: "להחיות את המת", ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על ידו. והוא לא עשה כן, אלא לכל השואלו הוא אומר: "רבי שלחני להחיות את המת". עכ"ל. מדברים אלו למדנו שהנס עלול להמנע בהיוודע ענינו ברבים, ולכן כל עוד לא נתגלה החולי או המום, התפילה תועיל בקלות יותר, מאחר וכבוד הנס לבוא בהצנע.

עוד הביא שם ראיה לכך מדברי הגמ' בב"מ (מב.) דא"ר יצחק, אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר (דברים כח ח) "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך", תנא דבי רבי ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שהעין שולטת בו, שנאמר "יצו ה' אתך את הברכה באסמך". תנו רבנן ההולך למוד את גרנו אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו, התחיל למוד אומר: ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואחר כך בירך, הרי זו תפלת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך". ופירש רבנו התורת חיים שאין לפרש משום עין רעה דההולך למוד את גרנו פשיטא שלא יתן אדם עין רעה לעצמו, אלא הטעם הוא דאין דרך וכבוד הנס והברכה לבוא אלא בהסתר, כמו שמצינו אצל אלישע שאמר "ובאת וסגרת הדלת בעדך". עכ"ד. והובאו דבריו גם בחדושי הגאונים בעין יעקב. וכן הוכיח מהגמ' בנדרים (מ.) דאיתא התם, רבא, יומא קדמאה דחליש אמר להון: לא תיגלו לאיניש, דלא לתרע מזליה, מכאן ואילך, אמר להון: פוקו ואכריזו בשוקא, דכל דסני לי ליחדי לי, וכתיב: בנפול אויבך אל תשמח וגו', ודרחים לי ליבעי עלי רחמי. ע"כ. והיינו שרבא ביום הראשון לחוליו העלים את דבר מחלתו מאנשים, ופירש שם המפרש דלא לישתעי מילי עילויה, כלומר שאל ידברו עליו האנשים, כי כל עוד המחלה לא התפרסמה הרי היא בקלות מסוגלת לחלוף ולעומת זאת כשהמחלה התפרסמה קשה יותר לסלקה. ע"כ. ועוד הביא את דברי החזון איש (חו"מ לקוטים סימן כא עמוד רנה ד"ה שם יהבו ביה). ע"ש.

 

ג. אולם לענ"ד הקצרה לא הבנתי דבריו, דמה שהביא ראיה מבן השונמית, אין ראיה מהתם, דבהא דאלישע הרי השונמית עצמה ידעה מצרתה על מות בנה, וכן בהא דנדרים, הרי רבא ידע ממחלתו, וכל החסרון אינו אלא שלא להודיע לרבים, אך מנא לן שלמעוברת עצמה אסור לידע, אדרבה צריכה היא לידע בכדי לדעת מה לבקש ועל מה להתפלל. ואם ירצה ניתן להוכיח משם שאין למעוברת לספר לאחרים על דבר המום או המחלה שנודע לה. אך אין מכאן מקור להוכיח שאין לה לדעת על מצב העובר.

תדע, אדם שאינו חש בטוב והולך אצל הרופא, ומתבקש לערוך בדיקות שונות, וכי מאחר ואין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין, יהיה עדיף לו שלא לערוך בדיקות אלו ולבקש מרבו להתפלל עליו ודי בכך. ודאי שדבר אסור הוא, ומי שאינו בכלל משנת חסידים, יש לו לערוך את הבדיקות הללו כפי שנתבקש. וכבר כתב החסיד רבנו בחיי בספרו חובות הלבבות שער הבטחון (פרק ד) וז"ל: וכן נאמר בענין הבריאות והחולי, כי על האדם לבטוח בבורא בזה, ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסיבות אשר מטבען זה, ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו, כמו שציוה הבורא יתעלה (שמות כא, יט): "ורפא ירפא", מבלי שיבטח על סיבות הבריאות והחולי שהן מועילות או מזיקות, אלא ברשות הבורא. עכ"ל. הרי שיש חיוב על האדם בהשתדלות אצל הרופאים לא רק כאשר הוא חולה, אלא גם בכדי לדחות את המדוה במה שנהגו לדחותו, אלא שלא יבטח ברופאים אלא ברבונו של עולם שהוא ירפאהו. וה"נ יש לאשה מעוברת להשתדל עבור בריאות עוברה, ולדחות את המדוה ח"ו במה שנהגו לדחותו.

צא וראה להגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (אה"ע חלק ד סימן י) שנשאל לגבי בדיקות גנטיות קודם הנישואין [מה שנקרא בא"י בדיקות "דור ישרים"], אם ראוי לעשותם, או שמא להנזר מהם ולקיים "תמים תהיה עם ה' אלהיך", וז"ל: עיינתי בזה וזהו הנראה לע"ד כי אף שהוא מיעוט קטן ילדים נולדים כאלו ושייך לומר על זה הקרא ד"תמים תהיה עם ה' אלקיך", וכפרש"י בחומש שם שכתב התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, מ"מ כיון שעתה נעשה זה באופן קל לבדוק יש לדון שאם אינו בודק את עצמו הוא כסגירת העינים לראות מה שאפשר לראות, ומכיון שאם ח"ו אירע דבר כזה הוא להורי הילד צער גדול מאד מן הראוי למי שצריך לישא אשה לבדוק את עצמו. ולכן טוב לפרסם הדבר ע"י עתונים ואופנים שידעו העולם שאיכא בדיקה כזו. עכ"ל[2].

 

ד. עוד ראיתי שמביאים ראיה שלא לעשות בדיקות אלו, מהא דאיתא במדרש (ב"ר תולדות פר' סה סי' יב) תני, שבעה דברים מכוסים מבני אדם ואלו הן: יום המיתה, ויום הנחמה, ועומק הדין, ואין אדם יודע במה הוא משתכר, ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו, ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה, ומלכות הרשעה אימתי נופלת. ע"כ. הרי להדיא שגם מה שבבטנה של מעוברת, הוא בכלל מה שביקש הקב"ה שישאר מכוסה. ובפירוש יפה תואר שם כתב לבאר, וכן אם ידע מה בבטן האשה, אז יצטערו האב והאם בימי הריונה אם תתעבר בוולד שלא כרצונם, וגם, אם ידעו מראש כי היא הרה ללדת זכר אשר זה חפצם, אז תקטן השמחה בלדתה ולא יהיה לה גמול על החבלי לידה. ועוד נוכל למצוא טעמים נכונים מדוע כיסה הקב"ה את כל אלה מבני אדם. ע"כ. ולכאו' יש ללמוד דה"ה שאין לבדוק במצבו של העובר וכו', כי כך רצונו של השי"ת שישאר העובר מכוסה.

אולם באמת ליכא ראיה מהתם, דהא ברייתא זו הובאה גם בש"ס דידן (פסחים נד:), ושם ליכא להא, דז"ל הגמ' בבבלי: תנו רבנן: שבעה דברים מכוסים מבני אדם, אלו הן: יום המיתה, ויום הנחמה, ועומק הדין, ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו, ואין אדם יודע במה משתכר, ומלכות בית דוד מתי תחזור, ומלכות חייבת מתי תכלה. ע"כ. וכבר מצאנו הרבה בפוסקים דכל שיש סתירה או חסרון בין המדרש לש"ס דידן, העיקר להלכה כמבואר בש"ס דידן. ואשר על כן, אין להוכיח מהתם מידי לענין דידן.

 

ה. ובאמת שגם הגר"י זילברשטיין שם סיים בשם גיסו הגר"ח קנייבסקי בזה"ל: דברים אלו אמורים באשה הבוחרת לעצמה את סגולת ברכת החכם והיא סומכת על בקשת הרחמים שלו, עליה נאמר שעדיף לה לא לערוך בדיקות וכנ"ל. לעומת זאת ישנן נשים הבוחרות במסלול הטבעי שחקק הבורא בעולמו, והן פונות לרופא שיטפל בהן, כפי שמורה חכמת הרפואה. לנשים אלו הרופא צריך להסביר שלבדיקת האולטרא-סאונד יש חשיבות רבה, ועל פיה ניתן לנווט את מהלך הלידה, ולהתכונן לקבל את פני הילוד לחיים ולבריאות. יש להוסיף, שפעמים רבות עשו נשים בדיקות כפי שיעץ להן הרופא והתוצאות הראו חשש קטן למחלות, הנשים נחרדו, כמה מהן שבצעו הפלה, והיו מהן ששמעו שיש סיכוי של אחר לחמש שיוולד ילד עם תסמונת דאון, וכמעט שהן ירדו מדעתם, עד שמיהרו לחכם שבעיר ובירך אותן וזכו לבנים מוצלחים. אך החיל, הרעדה והפחד היו גדולים, ובפרט שמספרים להן גם על חשש מחלות שאין להם תקנה, כי אם לבצע הפלה, ודבר זה אסור בהחלט, ואם כן מכאיבים את ליבם חינם, כי רוב הסיכויים הם שיוולד ילד בריא ושלם. ולכן, לקבוצת הנשים הללו מוטב היה מראש שלא תבדקנה, וכפי שעשה בורא עולם שאשה לא תדע מה בבטנה, וכנאמר בחז"ל על הפסוק "כעצמים בבטן המלאה" (קהלת יא, ה), וכתב המדרש (קהלת רבה פרשה יא אות ה) שהקב"ה הסתיר מה שבבטנה של אשה הרה "וכבוד ה' הסתר דבר" (משלי כה, ב). עד כאן תשובת גיסי שליט"א עם תוספת מקורות לדבריו. עכ"ל.

הרי מבואר שגם לדעתם אין לשלול לגמרי את הבדיקות הללו, ואדרבה גם אותן אשר ערכו את הבדיקות וגילו אצלן מומים שונים, הועילה ברכת החכם לאחר מכן, והיינו כנ"ל.

 

ו. ואם כי מה שכתב הגר"י זילברשטיין שיש לחשוש מהלחץ ואי רגיעה שיהיה לאשה לאחר שיוודע לה מתוצאות הבדיקה, אם ח"ו יצאו כאינם תקינים, הנה אכן בבדיקות שע"פ ממצאיהם לא ניתן לעשות דבר, יש להצדיק את דבריו. אך ישנם בדיקות אשר יכולות להביא תועלת מרובה לבריאותם של העוברים לכשיוולדו, וח"ו אם לא יוודע הדבר בעת ההריון עלולים לגרום לנזק בלתי הפיך, בכה"ג נראה שאין לסמוך על הנס, וראוי לה למעוברת לידע את מצבו של העובר, כדי שישתדלו ברפואתו עוד בעת הריונה ועם הלידה, ובמקביל גם תבקש רחמי שמים על דבר זה.

דברים אלו נתמכים ונסמכים על מכתבו של ידידי פרופ' ר' מיכאל שימל הי"ו, מנהל מחלקת טיפול נמרץ יילודים בבית החולים שערי צדק, ירושלים. במכתבו מצביע פרופ' שימל על מומים אשר היה ניתן לרפא או לכל הפחות להקטין אותם, אילו היו יודעים מכך בעת ההריון, ומשלא נעשתה הבדיקה ולא נודע על כך, נגרם נזק בל יתואר, וז"ל מכתבו שכתב לי לאחרונה.

כ"ד סיון תשע"ה.

לכבוד וכו',

שלום וברכה,

לאחרונה שבנו ונתקלנו בנשים, שחולף זמן לא מבוטל מאז שהפסיקו להרגיש תנועות עובר כפי שהיו רגילות, ועד שהן פונות לבדיקה בבית החולים. המקרים האחרונים הסתיימו בפגיעות נוירולוגיות קשות ביותר ובאחד מהם התינוקות , למעשה, "צמח". יש צורך למצוא דרך, אולי דרך מדריכות הכלות, שתדגשנה את הצורך לפנות לגורם רפואי במקרה וחל שינוי באופן תנועות העובר. עדיף שיבואו 10 פעמים מיותרות מאשר לסיים הריון עם ילוד פגוע קשה שלמעשה ישלח למוסד, מונשם וניזון ישירות לקיבה עם סיכוי להשתקמות השואף לאפס.

בחודשים האחרונים היו לנו כמה מקרים בהם נשים שלא עשו בדיקת אולטרא-סאונד במהלך ההיריון ולאחר הלידה, כשהיילוד במחלקת תינוקות הבריאים, היילוד קורס, עובר החייאה ואז מתברר שליילוד מום לב כחלוני. ידיעה של המום הייתה מאפשרת טיפול תרופתי מיד לאחר הלידה, שמירה על מצב קליני תקין ומניעת הצורך בהחייאה. המקרה האחרון, שקרה בשבת בבוקר, על פי ממצאי MRI  כנראה שכתוצאה מהמהלך נגרם נזק מוחי. אני יודע שזה ויכוח ישן עם רבני בני ברק – הרב זילברשטיין והרב קנייבסקי. גישתם זו, איני מצליח לסתור מזה למעלה משני עשורים. כל יילוד כזה שאני שותף להחייאתו "מוריד אותי ביגון שאולה".

אגב, יש להדגיש בפני הנשים ההרות שיש לעקוב אחר תנועות העובר מגיל 24 שבועות כאשר המספר הרצוי 4 ב 30 דקות. במידה וחל שינוי בתכיפות התנועות  יש לשכב ולספור 4 ב 30 דקות אם יש הפחתה יש לחזור על הספירה ובמידה ולא משתפר יש לפנות מידית למיון מיילדותי. אני מציין זאת לאחר מספר מקרים, שבהם נשים פנו רק לאחר יום או יותר של חוסר תנועות עובר ובלידה התברר ששינוי במספר התנועות היה ביטוי למצוקה עוברית קשה ודחית הלידה גרם לנזק נוירולוגי קשה.

בברכה, מיכאל שימל

במכתב זה מספר פרופ' שימל על תינוק אשר נגרם לו נזק מוחי אשר ודאי ישפיע על המשך חייו ה"י, אשר אילו היו יודעים ממצבו קודם לכן, בעת ההריון, היה ניתן עם הלידה להתחיל בפעולות רפואיות אשר היו שומרות על מצבו הבריאותי, ואף להמשיך בחיים תקינים לחלוטין עד מאה ועשרים. [במאמר המוסגר אציין, כי מכיר אני אברך ת"ח אשר בעת שאשתו היתה מעוברת, נמצא מום לבבי בעוברה, ולאחר שנעשו פעולות רפואיות שונות עם הלידה, זוכים הם לגדלה באושר רב בבריאות איתנה, עד מאה ועשרים.]

לדברים אלו יש לצרף את מאמרה של ד"ר ח. קטן בקובץ אסיא (סא-סב, כרך טז ניסן תשנ"ח עמ' 72) בה נסקרו מספר דוגמאות של מחלות רבות ומומים אשר אם מתגלים בסקירת מערכות, יש בזה בכדי לסייע לטיפול לעובר במהלך ההריון, או לתכנון צורת הלידה.

מעתה התבאר כי בבדיקה זו ניתן להציל את חיי העובר, וכבר אמרו חז"ל שמחללים שבת אף עבור הצלת עובר שאינו בן ארבעים יום (עי' רא"ש יומא פ"ח סי' יג ובקרבן נתנאל שם אות י). ואף שהממצאים שבהם התגלו מחלות או מומים הם באחוזים נמוכים, מכל מקום מאחר ובדיקה זו פשוטה וקלה, ואין בה כל סיכון, נלע"ד שראוי לכל אשה מעוברת לבדוק זאת. וכך אכן הורה לנו מו"ז מרן רבנו הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל. אלא שמאידך אילו היו נמצאים מומים ח"ו, היה אומר לשואליו כי אין לסמוך על הרופאים, ופעמים רבות מאד הם טועים באבחנתם. ואפשר שזאת בכדי להרגיע את המעוברת, ושאכן תהיה הברכה שרויה על דבר זה, כי עדיין בכלל הסמוי הוא. ושוב שאלתי זאת את מורנו הגאב"ד שליט"א, והורה באופן ברור כי בדיקות אלו ראוי ואף קרוב לחובה לעשותם [ראה גם הסכמתו בהמשך].

 

ז. נוסף לכל אלו ישנן בדיקות נוספות אשר מוצעות על ידי הרופאים, שגם בהם אין כל סיכון, אך מאידך אין תועלת ממשית ורפואית בהם, וכגון בדיקת "שקיפות עורפית", גם בדיקה זו נערכת באמצעות אולטרא סאונד, והיא נערכת בין השבוע ה-11 לשבוע ה-14 להריון. בבדיקה זו, ביחד עם בדיקת דם למחרתה, ניתן לאתר חשש תסמונת דאון.

בדורות האחרונים מצוי הרבה תסמונת זו, והחשש ללידת ילד כזה גובר והולך עם גילה המתקדם של האשה, ישנן נשים אשר החשש שמא יוולד להם ילד אשר יטול מהם כוחות רבים, לוקח מהם עם תחילת ההריון כח רב וגורם להם לאי רגיעה ושקט נפשי, כאשר באמצעות בדיקה זו ניתן לגרום להרגעתן, או ח"ו מאידך במקרים מעטים לאמת את חששן. אלא שגם אם תתאמת חששן, הרי אין להן מה לעשות עם מידע זה, מאחר וגם אם הממצאים שיתבררו הם נכונים מעל לכל ספק, אין שום היתר הלכתי לבצע הפלה לעובר כזה. וממילא ייגרם לאשה כזו קושי נפשי רב בהמשך נשיאת ההריון ששה חודשים שלמים.

אלא שמצאנו בדברי חז"ל הרבה שחששו ונזהרו ברגיעתה של המעוברת, ודוגמא לזה הא דתנן עוברה שהריחה ביוה"כ (שו"ע סי' תריז ס"ב), וראה בספר אנצקלופדיה רפואית הלכתית לפרופ' הרב אברהם שטיינברג (ערך עובר, בדיקת מי שפיר) שכתב כי הסיכוי למציאת מום או מחלה בעובר בעקבות בדיקת מי שפיר היא נמוכה, שהרי רק בכשלושה אחוזים מההריונות יש מומים משמעותיים בעובר. ולפיכך אם האשה סובלת ממתח נפשי רב מחשש שהעובר פגוע יותר, סביר שהבדיקה תרגיע אותה, שכן הממצאים יהיו שליליים ותוכל להמשיך את ההריון מתוך נחת רוח, ולפיכך יש לשקול את המצב לפי תכונת האשה ומצבה המיוחד לגופו, ולפי ההערכה של יכולת עמידתה בפני הפיתוי לבצע הפלה אם יימצא מום בעובר, לשיטת הסוברים שהדבר אסור בכל מקרה. ע"כ. ואמנם שם כתב זאת לגבי בדיקת מי שפיר שיתבאר דינה בהמשך, אך הוא הדין והטעם לגבי בדיקה זו, ואדרבה עדיף טפי שכן אין סיכון בבדיקה זו. וא"כ, לגבי בדיקה זו הדבר תלוי בכל אשה ואשה בפני עצמה. וכן שאלתי זאת למורנו הגאב"ד שליט"א וענה, כי תשובה לשאלה זו אינה הלכתית, ותלוי בכל אשה בפני עצמה.

 

ח. אולם אף שנתבאר שיש לערוך בדיקות אולטרא סאונד, מאידך בדיקות שיש בהם ולו אחוז אחד של סיכון לעובר, יש להמנע מלעורכם. ולכן, בדיקת מי שפיר, אשר מטרתה לבחון את מצבו הגנטי של העובר, כיון שהיא כרוכה בסיכון להפלת העובר, אף שסיכון זה נמוך עד מאד, מ"מ ללא היתר מפורש מרב ת"ח וצורך ממשי, אין לעורכה. כך גם בדיקת סיסי שלייה, אשר מטרתה ליטול סיסים מהשלייה על מנת לברר מצבים גנטיים, מאחר ויש בה סיכון להפלת העובר, אין לבצעה. וכ"כ באנצקלופדיה רפואית הלכתית (ח"ה ערך עובר בדיקת מי שפיר) שלכל הדעות יש להמנע מבדיקה כזו כבדיקה שגרתית. ובכל מקרה אם יש צורך ברור לבצעה ולאחר היתר מרב, יש לפנות לרופא המומחה ביותר.

 

ומכל מקום יש לדעת כפי שפתחנו, שמפתח לידה בידו של הקב"ה בכבודו ובעצמו, והוא רופא כל בשר, ויש להשים כל מבטחינו בו, וכל הבדיקות הללו אינן אלא בגדר חובת ההשתדלות. ויה"ר שיקויים בנו "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך", וישמרנו מכל פגע ומחלה, ויהיו נשות ישראל יולדות את העוברים שבמעיהם שלמים ומרוקמים בכל אבריהם וגידיהם, זריזים ומלובנים, שמורים ומוגנים מכל דבר רע. אכי"ר.

 

הסכמת הגאון הרב אשר וייס שליט"א

ראיתי את דבריו היקרים של תלמידי אהובי הגרע"י טולדאנו שליט"א וכל דבריו דברי טעם.

ואכן, מן הראוי ללמד את נשות ישראל הצדקניות שיש לערוך סקירת מערכות, ואת שאר הבדיקות הנצרכות למעקב אחרי התפתחות העובר, ולפעמים בבדיקות אלה יש בהם הצלת חיים ממש.

יה"ר שלא נכשל בדבר הלכה.

אשר וייס

[1] לשם עריכת הפן הרפואי בתשובה זו נעזרתי בידידי פרופ' ר' מיכאל שימל הי"ו מנהל מח' טיפול נמרץ יילודים בבי"ח שערי צדק, במאמרו של הרב אודי רט שנד' בקובץ אמונת עתיך תשע"ג גליון 97 עמ' 135, ובמאמרים נוספים שנזכרו במאמר זה.

[2] ועיין גם בתשובות והנהגות (ח"ב סי' תשלו) שהורה לערוך בדיקות אלו. וכן כתב בספר עטרת יהושע (פ"א אות ג) משם הרמ"א פריינד. וע"ע בקובץ בית אהרן וישראל (קה, שנה יח ג) משמו של בעל שבט הלוי, ומה שיש מדמים זאת לאיסור תמים תהיה, אינו דמיון כלל, דהנלמד מהפסוק הוא שיש לאדם להתהלך בתמימות ולא לחקור אחר העתידות, וכמו שפירש רש"י התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אבל בדיקה זו איננה בגדר חקירה אחר העתידות, כי אם בגדר רפואה שמונעין בכך לידת ילדים חולים רח"ל, וכיון שדבר זה בגדר רפואה, לאו בכלל הנאמר "תמים תהיה" שלא לחקור אחר העתידות. עכ"ד. וע"ע גם למורנו הגאב"ד בשו"ת מנחת אשר (ח"א סי' סט) שכתב שכבר עודדו גדולי הדור להנהיג בדיקות אלו, ע"ש. ועוד עיין בשו"ת בנין אב (ח"ה סי' סה). ודון מינה ואוקי באתרין. ודלא כמ"ש בשו"ת משנה הלכות (תנינא ח"ב סי' רסה).

הצטרף לדיון

10 תגובות

  1. הבנתי שכיום יש אפשרות להשתמש השקיפות עורפית לטפל בבעיות מסויימות.
    האם זה נכון? ובעקבות כך האם יש לעשותו?

  2. לאחר החתונה ובהריון רגיל אין משמעות לבדיקה זו, שהרי אין היתר בדרך כלל לבצע הפלה. הרעיון של בדיקות דור ישרים הוא שהם מתבצעים לפני שהשידוך יוצא לפועל..

  3. באתר של אחת קופות החולים כתוב כך :

    בדיקות הסקר הגנטיות מבוצעות באמצעות נטילת דגימות דם ומטרתן לבדוק נשאות למחלות גנטיות רבות. הבדיקות המומלצות נקבעות על פי מוצאם של האב והאם (ארץ מוצא ועדה). מרבית הבדיקות תבוצענה מדם האם ובמידה שתאותר נשאות למחלה מסוימת יבדק אף דמו של האב.
    יש לציין כי בארץ קיימות בדיקות מורחבות לנשאות של מחלות תורשתיות, העושות שימוש בשבב גנטי. הבדיקות מיועדות לזוגות המעוניינים להרחיב בירור נשאות לפאנל גדול של גנים, האחראים למחלות קשות ושכיחות, גם ללא סיפור משפחתי של מחלה תורשתית כלשהי. בדיקות אלו מבוצעות באופן פרטי במכונים הגנטיים של בתי החולים.
    הנחיות לנבדקת
    מועד הבדיקה
    ניתן לבצע את בדיקות הסקר הגנטי טרם הכניסה להריון וגם במהלך ההריון. במהלך ההריון יש לבצע בדיקות אלו בדחיפות, מוקדם ככל שניתן.
    הכנות לבדיקה
    לא נדרשת הפניית רופא.
    לפני הבדיקה אין צורך בצום או בכל הכנה אחרת

    אם כן מאי שנא הבדיקה של דור ישרים שכתבתם שהיא לא לחקור אחר העתיד, וקלה לביצוע ומונעת מחלה , לבין בדיקה שכזו לפני הריון או במהלכו?

    האם קופת החולים מבקשות לעשות בדיקות אלה, רק כדי לעודד חלילה הפלה?

  4. ברור לגמרי, בדור ישרים האופציה שלך היא פשוט לא להתחתן. כאן הרעיון הוא שאם תמצא בעיה גנטית יעשו בדיקה לעובר וימליצו במידת הצורך על הפלה.
    אמנם יש אפשרות נוספת, והיא במקרים רבים קבילה הלכתית, במקרה שהתברר שאכן יש מחלה גנטית בעלת סיכון גבוה, במקרים מסויימים יתירו בהוראת רב שלא להכנס להריון באופן רגיל, אלא רק בהפרייה חוץ גופית, כאשר עורכים בדיקות גנטיות לביציות המופרות לפני החזרתן לרחם האשה! באופן זה בוחרים איזו ביצית להפרות. למשל, אם הסיכון הוא 50%, ומוציאים כמה ביציות, תמיד יהיה חלקן ללא המחלה. אבל כמובן היתר לערוך הפרייה זה דבר שמסור להתייעצות ספציפית לפי הנתונים ואין להכריע בזה לבד.
    אבל להרות רגיל ואז לבדוק את העובר אם לבצע הפלה זה כבר חמור הרבה יותר.

  5. תודה רבה
    אני מבין… רק אציין שהגינקולוגית טענה שמעבר לאמור במידה ויש נשאות,אז אפשר לעשות טיפולים ולבחור עוברים בריאים. כך שאם הבנתי נכון לא מדובר על הפלה.

    ובכל זאת כששאלו אותה מה הסיכוי לכך היא הסכימה שזה די נדיר.

  6. לגבי השואל האחרון
    אתם כותבים כבוד הרבנים שאם יש נשאות , אז לבצע הפריה חוץ גופית אי מותר.
    כאן שואל הבן אם לא עושים בדיקה של נשאות איך ידעו אם לעשות הפריה חוץ גופית?

    לגבי השואל הראשון
    למעשה שקיפות עורפית לא עושים?

  7. ראשית לא אמרתי מותר, אמרתי שבמקרים רבים מותר ויש לשאול כל מקרה לגופו, ולגבי שאלתך, אכן בשביל צורך כזה או ידיעה זכו מותר לבצע את הבדיקה בהחלט אבל אין בזה חיוב, המחלות השכיחות נבדקות על ידי דור ישרים, ולשאר לא חייבים לחשוש, ובעיקר רציתי להדגיש את איסור ההפלה.
    שקיפות עורפית אין טעם לעשות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *