מגבונים לחים בשבת

הרב עובדיה זצ"ל בחזון עובדיה שבת ד' הדיון ברור ולא מתפתל להתיר. וכן הרב משה לוי זצ"ל מנוחת אהבה חלק ב'.

האם מותר להרטיב את גופו של התינוק ולאח"מ להשתמש במגבון וכך יוצא שאין לי צורך בלחות שיש במגבון וגם סביר להניח שהמגבון יותר יספוג מאשר יסחוט ואני מעדיף עדיין מגבונים כי אינם מתפוררים

ראש המדברים בענין המגבונים הוא הגרצ"פ פרנק זצ"ל, רבה של ירושלים, בשו"ת הר צבי (או"ח סי' קצ), בתשובתו לגרי"מ חרל"פ זצ"ל, רבה של שערי חסד. ולאחר שהביא את הרמ"א בסימן תרי"ג שאוסר לסחוט בגד רטוב בערב יוה"כ כדי שיישאר קצת לח ביוה"כ וינגב בזה פניו, והטעם הוא משום חשש סחיטה, ביאר את החילוק: "אולם בנידון שלפנינו לכאורה יש מקום להיתרא, ואקדים את הידוע שלדעת ר"ת ודעימיה (ראה תוס' שבת דף קיא ע"ב וכתובות דף ו ע"ב ד"ה מסוכרייתא וברא"ש שבת פכ"ב סימן ד) יש שני מיני סחיטה בבגדים. א', סחיטה ממים שנבלעו שאיסורה רק משום מלבן, שמשום מפרק אין לאוסרה משום שהמים הולכים לאיבוד. ב', סחיטה משאר משקין שנבלעו בו שמשום מלבן אין לאוסרה משום שבשאר משקין אין מלבנים בהם ואיסורה הוא משום מפרק תולדה דדש אם הוא צריך למשקין, ואם אין צריך למשקין הנסחטים והם הולכים לאיבוד אין זה בכלל דישה ומותר לכתחילה. אולם הר"ן בשבת (פי"ד) ועמיה עוד פוסקים סוברים שגם אם המשקה הולך לאיבוד מ"מ אסורה מדרבנן (עיין מג"א סימן שכ ס"ק כג). אולם גם להר"ן ודעמיה האוסרים מדרבנן אינו אלא במכוין לסחיטה אבל אם אין מכוין לסחיטה והוא רק פסיק רישא, הרי אם המים או המשקים הולכים לאיבוד הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה שלדעת הערוך מותר לגמרי ולשאר פוסקים אסור. והנה מדברי המחבר (סימן שכ סעיף יח) משמע שלענין פס"ר דלא ניחא ליה דעתו להחמיר כשאר הפוסקים שאסור מדרבנן, ומ"מ לענין סחיטה בשאר משקין כשהמשקין הולכים לאיבוד מבואר שם מדבריו שהעולם נוהגין בזה היתר והניחם על דעתם להקל בענין זה, והטעם שם מבואר במג"א (ס"ג) דהוא משום שיש בזה עוד קולא, דמכיון שהמשקין הולכים לאיבוד לא דמי לדש בכלל, עיי"ש במג"א ובביאור הלכה".

וכן כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סימן ע), וכן פסק בשמירת שבת כהלכתה (פי"ד הל"ג), וכן משמע משו"ת ציץ אליעזר (חט"ז סימן ט), ובספר מנוחת אהבה לגר"מ לוי (פי"ב ס"ז). ובשמירת שבת כהלכתה (במהדורה החדשה) פרק י"ד סעיף ל"ז כתב להתיר רק במגבונים מנייר ולא מבד (וראה בשו"ת מנחת אשר לקמן).

ובעצם רוב הפוסקים שדנו בשאלה זו התירו, כשהדגישו שלא יעשה זאת בחוזקה כדי שלא יהא פסיק רישיה ליציאת הנוזל הספוג.

ועיקר הדיון כאשר מדברים לגבי סחיטת מגבונים בשבת, הוא מצד איסור מ"דרבנן" שאסור לסוחטם בשבת. כי מן התורה ממש, אין חשש איסור בסחיטת המגבונים, משום ששיעור המים שיכול להסחט מהמגבונים אינו גדול כל כך כדי שיהיה בזה איסור מן התורה. ועוד, שאפילו אם יש איסור סחיטה מן התורה אפילו בסחיטה מועטת, מכל מקום לא שייך איסור סחיטה מן התורה אלא בדבר שהמים הבלועים בו גדלו בתוכו, כמו שמן – בזיתים, ויין – בענבים, ששניהם היו יחד מעצם גידולם, ולאחר מכן הסוחט את הזיתים והענבים מפריד ומפרק אותם זה מזה, ושייך בזה איסור סחיטה בשבת, אבל המגבונים שהמים לא בלועים בתוכם באופן טבעי, אין איסור בסחיטתם אלא מדרבנן. לפיכך, כאשר אנו דנים על שימוש במגבונים בשבת, אנו דנים על איסור סחיטה מדרבנן, האם הוא שייך במגבונים או לא.

ולגבי מגבונים לחים המצויים כיום, שמשתמשים בהם בעיקר עבור ניקוי תינוקות קטנים, דן בזה הרב עובדיה בארוכה, והביא כמה סברות להקל בענין זה, ובכלל דבריו כתב, שהמגבונים עשויים מסיבים סינטטים, ובסיבים אלו לא שייך איסור סחיטה, משום משום שאין איסור סחיטה שייך אלא בדבר שהוא "גידולי קרקע", כלומר, שהוא גדל מן הארץ, אבל המגבונים שאינם גידולי קרקע, אין איסור בסחיטתם (ויש אופנים שמכל מקום אסרו לסחוט, אפילו שאינו גידולי קרקע).

ועוד כתב הרב עובדיה, לפי דברי התוספות במסכת כתובות (ו.), שכל איסור סחיטה אינו שייך אלא כאשר רוצים להשתמש במשקה שיוצא מן הדבר הנסחט, אבל באופן שמיד הכל הולך לאיבוד, לא שייך איסור סוחט. ובשימוש במגבונים ידוע, שמיד לאחר מכן משליכים את המגבון לאשפה, ואין בו שום צורך. וגם מצד איסור "מלבן" ומכבס, לא שייך לאסור שימוש במגבונים, משום שאדרבה, הם מתלכלכים כאשר משתמשים בהם.

ולאור הטעמים הללו, ומעוד טעמים אחרים, היה הרב עובדיה מורה שמן הדין אפשר להקל בשימוש במגבונים בשבת. ולאחר מכן כאשר דן בזה בספרו חזון עובדיה חלק רביעי, הרחיב את היריעה יותר, ולמעשה כתב להקל בזה בפרט לצורך תינוקות, ובתנאי שיזהרו שלא לדחוק את המגבונים בחוזקה, כדי שלא יצאו מהם נוזלים, אלא ישתמשו בהם בנחת, ובזה יש להקל בפשיטות. וגם למבוגרים הקל בזה במקום צורך.

ומכאן לשאלת פותח האשכול, מדוע לא נחוש לדברי הרמ"א לגבי מגבת. ראשית, הרי מגבת עשויה מפשתן או מכותנה, שהם גידולי קרקע. ולפי מה שבדקתי, גם מגבוני הבד מיוצרים מפוליאסטר (פולימר סינטטי).

ובשו"ת מנחת אשר (להגאון רבי אשר וייס שליט"א) סימנים יד-יז האריך לבאר מפני מה מותר להשתמש במגבונים בשבת אף עם אלו העשויים מבד, וכתב שם שלאחר בירור עם מומחים, המגבונים מיוצרים במיוחד באופן שלא יבלעו בהם המים, וכל מטרת האדם המנגב בהם אינה להוציא מהם את המים אלא לנגב התינוק באופן שלא יישארו מים שיצטרך לנגבם אחר כך אלא שיישאר רק הריח מהם, ומשום כך אין בזה איסור סחיטה, אלא אם כן מקפל את המגבון בחוזקה כדי להוציא ממנו מים.

ויש שכתבו שלא להשתמש במגבונים האחרונים בכל אריזה בשבת מפני שהם ספוגים ביותר מן הנוזל המחטא והמבשם. וכתב בשו"ת חבל נחלתו (ד, ד) שאין זה נכון, כי הנוזל המצטבר הוא על גבי המגבון ולא בתוכו, והנוזל שבתוכו לא ניחא ליה ביציאתו כדי שהמגבון לא יתייבש, ומה שעל גביו הרי זה כמניח מים ע"ג הגוף ומנגבם.

ע"י הסחיטה לא משתמשים במשקה אלא מאבדים אותו. גם כאשר מנקים – הנוזל הולך לאיבוד. והמנגב במגבון אינו מעוניין לסחוט את הנוזלים המחטאים ומבשמים שבמגבון, אלא מעוניין להשתמש בלחות כשהיא בתוך הנייר כדי לנקות את גופו או גוף התינוק, ואם יסחט את הנייר הרי הוא כנייר יבש ואין הוא רוצה בכך. ואין זה הכרחי שנוזלים הבלועים בנייר יצאו, ועוד שעיקר הנוזלים שמשתמש בהם הם הצפים ע"ג הנייר ולא הבלועים בו.

בנוסף, ברוב המגבונים, כאשר לא משתמשים בחוזקה, לא יוצא נוזל. כך לפחות מהניסיון שלי במשך עשרות שנים.

האם כשנשפך מים על הריצפה ואני מנגב עם טישו – האם יש בעיה ליטול את הטישו הספוג במים מחשש שמא כשאני אוחזו הוא ייסחט קצת? כמו לגבי ספוג.
יש מ"ב שמתיר לגבי אלונטית (אינני זוכר איפה) אבל בספוג אסור – השאלה מה הדין בטישו? האם זה פסיק רישא?

מה בקשר למגבונים לחים המיועדים לשבת שנמכרים ברשתות?,בדקתי כמה פעמים ולא יוצא מהם כמעט כלום וודאי לא טופח ע"מ להטפיח. האם בכ"ז יש בזה חשש?
נ.ב. כל מה שמביאים שאין מגבונים גידולי קרקע, יש לדון בזה מתשובת ר"א בן הרמב"ם שכתב בדעת אביו, שאף שמלאכת דש מן התורה אינה אלא בגידולי קרקע, אך סוחט שהוא תולדה מצד מפרק, ישנו מן התורה אף שלא בגידולי קרקע, וא"כ זהו חשש דאורייתא. אלא שהמגיד משנה לא כתב כמותו בדעת הרמב"ם