בס"ד
שלום,
פעם כשהייתי קטן (בגיל 12) אני זוכר שהלוואתי למישהו כמה פעמים הלוואה בריבית.
ומרגע שאמרו לי שזה אסור, אז הפסקתי, הבעיה שאני לא כל כך זוכר ממי לקחתי. אבל מאחד מהילדים אני זוכר, אבל אני לא זוכר אם החזרתי לו, ברגע שאמרו לי שזה אסור.
אז מה לעשות ולכפר?
בתודה מראש,
תשובה:
שלום רב,
ראוי לעשות על כך כפרה.
הדין הוא שריבית דאורייתא יוצאת בדיינים. כלומר, ניתן לאכוף את מקבל הריבית להחזיר את הריבית ללווה. אולם זה לא מחמת שהממון גזול בידו מחמת דיני הממונות, אלא מחמת דיני הממונות, הממון שייך למקבלו. ואינו חייב להחזיר אלא מחמת האיסור. אלא שאין איסור על קטן. ובשעה שקיבלה ריבית היית קטן, לכן אין עליך חיוב להחזיר. כתב בשו"ת תרומת הדשן (פסקים סי' סב) שראוי לעשות על כך כפרה. וזה יכול להיות להחזיר למי שלקחת ממנו. ואם אינך יודע, לעשות איזה צרכי רבים. אולם אין חובה דווקא באותו הסכום שקיבלת.
האם התרומת הדשן מדבר גם על ריבית, ואם לא אולי יש מקום לחלק שרק גזלן ומזיק שלא הוי מדעתיה יש חיוב מצד מידת חסידות להחזיר.
לא נשמע לי החילוק הזה
השאר תגובה