1. אם יש חיוב הלכתי לשלם כאשר חונים בכחול לבן?
2. חניתי בחניון ציבורי כאשר התשלום מבוצע ביציאה. החיוב הינו בדרך כלל 15-40 שקלים. כאשר יצאתי מהחניון לא היה אף אחד בכניסה. חיכיתי כ – 10 דקות ואף אחד לא הגיע. האם חל עלי חיוב לשלם? האם ניתן לעשות אומדן כי במקרה כזה בעל הבית מוחל מראש כיון שמסתמא מבין שאף אחד לא "ירדוף" אחריו?
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
1. יש חיוב לשלם. רשות הרבים היא בבעלות הציבור וזכות הציבור (באמצעות נציגיו) לקבוע כיצד לחלק משאבים מוגבלים, דוגמת חניה בכחול-לבן בשעות היום.
2. הקביעה "שאף אחד לא "ירדוף" אחריו" איננה מדויקת. ישנם הרבה אנשים ישרים שישלמו חוב, גם אם לא גבו מהם. גם לא נראה לי שבעלי המקום ידעו מהעובדה שאף אחד לא עומד בכניסה. בנוסף לכך, ישנה מחלוקת הפוסקים אם חוב כספי נפקע בגלל ייאוש.
אינך מחויב "לרדוף" אחרי בעלי החניה. אבל, אם מזדמן לך לעבור שוב במקום, או אם ישנה אפשרות לשלם באמצעות הטלפון, עליך לשלם.
מקורות:
1. האפשרות למכור בכסף, זכות ציבורית המספיקה רק לחלק מהציבור שמעוניין בזכות זו, מפורשת בגמ' סנהדרין דף לב ע"ב ובשו"ע חו"מ סי' רעב סעיף יד "שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זה בזה… שתיהן רחוקות או שתיהן קרובות או טעונות, הואיל וכולן בדוחק אחד, הטל פשרה ביניהם והם מעלים שכר זה לזה".
2. לעניין ייאוש בחוב עיין בקצות סי' קסג.
"רשות הרבים היא בבעלות הציבור וזכות הציבור (באמצעות נציגיו) לקבוע כיצד לחלק משאבים מוגבלים, דוגמת חניה בכחול-לבן בשעות היום."
הציבור גם לוקח בחשבון מקרים לא מעטים בהם אנשים חונים בכחול לבן ומסתכנים בדו"ח ולא משלמים על החניה, ואם כן הציבור קבע את ההכנסות מהמשאב רק מהמקרים בהם האכיפה תגרום לאנשים לשלם בפועל, וההכנסות האילו אכן שייכים לציבור אבל במקרה וחניתי בכחול לבן ולא שילמתי, אין עלי חיוב לתרום לציבור
גם בעל המכולת לוקח בחשבון שיש אחוז מסוים של גניבות. וכי זה מתיר לגנוב?
וגם באוטובוס יש קנס למי שלא משלם. וכי זה מתיר לא לשלם?
אי אפשר להשוות בין גניבה מרכוש פרטי, שבו בכל מצב שמישהו מחסיר מרכוש הבעלים הוא חייב לשלם – לבין רכוש ציבורי שבו ממנים נציג שיבחר ויגדיר את הצורה להפיק רווחים מהמשאב הציבורי ומעבר להגדרות אילו אין לציבור טביעה ואין בכן החסרה מרכוש הציבור.
במקרה שמישהו הכניס כסף למדחן העירוני וכשהוא חזר לחניה הוא ראה שהכסף לא הספיק לכל הזמן שהוא חנה, דבר שקורה מידיי פעם לכולם,האם הוא יצטרך לשלם את הפער בין הזמן שהמדחן פעל לבין הזמן שהוא חנה? האם כל ישראל גנבים?
אם תשווה את זה לדוגמאות שהבאת לעיל, ברור שהוא יצטרך לשלם, אבל אם תשאל את הציבור או את נציגיו,הם לא יראו שום סבה לחייבו כי הם וויתרו על האפשרות הזו להפיק רווחים מהמשאב הציבורי, זה דומה לחניה אחרי השעות שהוגדרו לתשלום, השטח הוא אומנם שייך לציבור בשעות האלו אבל הם לא רואים בו משאב ולכן הוא לא כזה.
עכשיו לראשונה הבנתי את דבריך. אתה טוען שיש מקומות חניה ציבוריים שאינם מספיקים לכל הציבור המעוניין לחנות, ולכן הציבור מתפשר שהחניה תינתן למי שמוכן לשלם מראש במדחן או למי שמוכן לקבל דו"ח חניה אם יעבור פקח, שתי האופציות הן חלק מהפשרה של הציבור כיצד להתחלק במקומות החניה. סברא יפה, אבל, עם זאת קשה להתייחס לקנס כהסכם מלכתחילה. קנס ניתן במצב של בדיעבד ולא של לכתחילה. במקרה שציינת, שהחונה איחר והגיע לאחר שפג זמנו והוא מצב של בדיעבד, ניתן לומר שדי לו בכך שהוא נכנס לסיכון של קבלת דו"ח.
השאר תגובה