האם היום עושים יבום ?

רבני בית ההוראה
י"א אדר ה'תשע"ה

בס”ד
לרב שלום וברכה.
בחור בן 27 מעדות המזרח, שבעוונותינו הרבים נהרג חודש לאחר החתונה, והאלמנה בוודאות לא בהריון. למנוח יש אח בן 16 והשאר אחיות.
1.האם יש חיוב לקיים מצוות יבום או שאפשר חליצה, והאם בגילו (בן 16) זה אפשרי?
2. כיצד מקיימים למעשה מצוות יבום וחליצה?
3.זה נכון שלאלמנה אסור להתחתן עד שיהיה יבום/חליצה?
4.אומרים שבמידה ויהיה מצוות יבום, נשמת המנוח מתעברת בתינוק הנולד, זה אמת?
סליחה על הטרחה,
תודה רבה ובשורות טובות.

תשובה:

שלום רב,

א. ראשית, צריכים להמתין ג’ חודשים, כדי לוודא שאכן אינה בהיריון. כמבואר במשנה ביבמות (לה,ב). משום שאם היא בהיריון, אינה זקוקה כלל ליבום או חליצה, והיא אסורה לו באיסור אשת אח. שזה איסור ערוה. ולכן גם חליצה לא עשוים עד שברור שאכן היא זקוקה לחליצה. ראה שם בגמרא שהביאו מחלוקת בין ר’ יוחנן לריש לקיש אישה שקיבלה חליצה לפני ג’ חודשים, ואח”כ הוברר שאכן היא זקוקה ליבום או חליצה, אם החליצה הועילה לה, כדי להתירה להנשא.

ב. עד שהאישה לא מקבלת חליצה, היא אסורה להתחתן באיסור דאורייתא (יבמה לשוק) ראה שו”ע אבה”ע סי’ קסד.

ג. בענין מצוות יבום או חליצה, מה עדיף או מה עושים למעשה.

התנאים כבר חלוקים בנושא, האם מצוות יבום עדיפה על מצוות חליצה או שמא מצוות חליצה עדיפה. ראה ביבמות (לט,ב): בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה  מצות יבום קודמת למצות חליצה, ועכשיו שאין מתכוונים לשם מצוה, אמרו: מצות חליצה קודמת למצות יבום….דתניא, אבא שאול אומר: הכונס את יבמתו לשם נוי, ולשום אישות, ולשום דבר אחר – כאילו פוגע בערוה, וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר. [כוונתו לומר, שאם אין מצווה ממילא יש איסור של אשת אח, שאיסור זה לא הותר אלא במקרה שיש מצווה]. וחכמים אומרים: יבמה יבא עליה – מכל מקום.

וגם הראשונים חולקים כיצד לפסוק אם חוששים לסברת אבא שאול או לא. דעות אלו הובאו גם בשו”ע וברמ”א (אבה”ע סי’ קסה סעי’ א’).

משך הדורות, האשכנזים נהגו לעשות רק חליצה, גם במקרה ששניהם רוצים ביבום. אולם הספרדים נהגו ליבם במקרה ששניהם רוצים.

בכ”א שבט תש”י התקבלה החלטה ברבנות הראשית שכאן בארץ ינהיגו רק חליצה ולא יבום. תקנה זו התקבלה ע”י שני הרבנים הראשים דאז, הגרי”א הלוי הרצוג, והגרב”צ חי עויזאל זצ”ל. (ראה בשו”ת היכל יצחק ח”א אבה”ע סי’ ה’ עמוד נא).

מרן הגר”ע יוסף זצ”ל התנגד לכך נחרצות. ולדעתו מאחר שלדעת הספרדים, מצוות יבום קודמת, אסור לנו לאסור עליהם לעשות יבום במקרה ששניהם רוצים. ובהיותו ראב”ד תל אביב אף עשה מעשה, ופסק לייבם אלמנה שבעלה הצעיר נפטר ללא ילדים. ראה בשו”ת יביע אומר ח”ו אבה”ע סי’ יד.

וראה עוד שם בח”ח אבה”ע סי’ כו, בהיותו רב ראשי, שלחו אליו גדולי הדיינים דאז בתל אביב (הגרי”י פרנקל ראב”ד ת”א, הגר”ש טנא, והגרש”ב ורנר) יבמה ויבם תימנים שרצו לקיים מצוות יבום. ואכן התיר להם הגר”ע לקיים מצוות יבום, וכך נעשה.

למעשה, כמעט שהדברים הללו אינם מצויים. אבל אם המדובר הוא בבני זוג ספרדים, ושניהם רוצים אף אחד לא ימנע מהם.

אולם אם אחד מהם אינו רוצה, אף שמעיקר הדין, היבם יכול לכפות יבום. למעשה, מלמדים אותו לחלוץ כמבואר בסוגיא ביבמות קו.

ד. לגבי שאלתך אם נשמת הנפטר נמצאת בתינוק שיוולד. התשובה היא: לא. התורה אומרת שהמצווה היא להקים זרע לשם לאחיו, זה לא אומר שנשמתו של הנפטר נמצאת אצל התינוק.

תגובה אחת

    אוריאל:

    עיין באתר “אספקלריה” ערך “יבום” שהביא כמה מקורות לכך שהמת חוזר בגלגול כאשר יש יבום, ומסתמא שיש לזה מקור גם בשער הגילגולים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *