העסקת עוזרות בית, 'מחליפי שמירה' בלילות או בייבי-סיטר וכדו' הם מעשים שבכל יום ביישוב וסוגיה זו מזמנת אותנו מידי זמן להתלבטות לגבי מס' עקרונות הלכתיים ואשמח לקבל את דעתכם בנושא ולפרסמה בעז"ה ביישובנו במסגרת שיעור מסודר בענין.
אשה ששכרה שתי עוזרות בית ושילמה להן את שכרן מידי שבוע במזומן. שבוע אחד לא היה לה כסף מזומן והיא סיכמה איתן שתשלם בשבוע הבא עבור פעמיים.
בשבוע שלאחר מכן זוכרת בעלת הבית היטב שהיא הוציאה כסף, לא השתמשה בו לדברים אחרים וזוכרת ששילמה לעוזרות כפי שסוכם. שתי העוזרות טוענות שהחוב לא נמחק מהפנקס בו הן רושמות לעצמן ולכן היא חייבת את הסכום.
בעלת הבית טוענת הפוך ומבהירה גם שהיא לא ממש סומכת על מילתן מכיוון שבמשך זמן העסקתן של העוזרות יש חפצים שנשברו תוך כדי הניקיון אך העוזרות לא סיפרו לה על כך והעלימו ממנה את הדבר. כמו כן היא חושבת שהן לא נמצאות את מלוא שעות העבודה שהיא מסכמת איתן.
אין עדים על שכירות העוזרות אבל הדבר ידוע ומוכר.
בהנחה ששני הצדדים לא מוכנים להגיע לפשרה:
א. האם נוהגים כיום דין 'שבועת שכיר' שנשבע ונוטל שכרו? האם הדין שונה בין שכיר גבר לשכירה אישה לגבי דין שבועת שכיר?
ב. נדמה לי שכיום לא מקובל להשביע, מפאת חלישות הדורות (וכפי שביאר באריכות הרב נתן חי בקובץ משפטי ארץ ח"ב עמ' 459 והובא בספרו של הרב ניר אביב 'ביכורי אביב' עמ' 37) – וא"כ האם הדין עדיין תקף גם ללא השבועה ויכול ליטול שכרו מבעל הבית?
ג. האם עצם זה שמבחינת בעלת הבית יש רעותא באמון בינה לבין העוזרות – ניתן לסמוך על כך שאינן דוברות אמת? (מעין "שכיר חשוד")
ד. מהו הפתרון המוצע לאירועים מסוג זה כשהצדדים מתבצרים בעמדתם? (כדאי לקחת בחשבון את הסיכון לפיו גם אם בעלת הבית תשלם אמנם את הסכום אותו דורשות העוזרות ייתכן שרמת האמון תיפגע והיא תפסיק את העסקתם).
ה. האם חל פה איסור 'בל תלין' בעצם זה שהתשלום נדחה לשבוע הבא ובהסכמת העוזרות מחמת שאין לבעלת הבית כסף זמין וע"פ פסיקת שו"ע חו"מ סימן שלט' י' והסכמת העוזרות מועילה לכך?
במקרה שמדובר בשכיר קטן – (כדוג' בייביסיטר):
א. האם דיני 'שבועת שכיר' חלים כמו במקרה הקודם? (שהרי לכאורה אין פה את הסברה של 'כדי חייו' אך אולי יש את סברת הגמרא ש'בעה"ב טרוד בפועליו' (על אף שמדובר בפועל אחד ואולי סברא זו לא שייכת כלל כיום?) על אף שדעת הרמב"ם היא שרק אם שכרו בעדים וא"כ האם לענין זה הורי הקטין נחשבים עדים לשכירות זו של ילדם?
ב. האם חל איסור 'בל תלין' אם לא ישלמו לו באותו היום אלא ביום למחרת וכדו'? (כך נוקט לכאורה החפץ חיים בספרו אהבת חסד ח"א ט,י)
אודה לתשובתכם!
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
גם אישה יכולה להישבע שבועת שכיר. קטן אינו יכול להישבע אלא המעסיק נשבע ונפטר. יש לציין שכל דין שבועה הוא רק אם שכר אותו בפני עדים או שחתמו על הסכם עבודה, בעוזרות בית לא מצוי שיהיו עדים או הסכם בכתב ולכן אין תקנה זו. כמו כן, צריך לתבוע באותו יום ולחזור ולתבוע כל יום עד לדיון בבית דין, מה שלא מצוי היום כלל.
כדי להפוך לחשוד צריך ששני עדים יעידו בבית דין שעבר על עבירה הפוסלת לעדות ולשבועה. לחוסר אימון מהצד השני אין שום ערך.
בזמנינו מחייבים להתפשר גם אם הצדדים מסרבים.
אם אין כסף אין עוברים בבל תלין, אבל מצווה ללוות ולשלם. כמו כן, יש דברים שחייבים למכור כדי לשלם.
מקורות:
לעניין מי יכול להישבע עיין שו"ע חו"מ סי' פט סעיף ב. לעניין שצריך לשכור בפני עדים ושצריך לתבוע באותו יום, עיין שם סעיף ג.
לעניין חשוד עיין בשו"ע חו"מ סי' לד וסי' צב.
דעת הגר"נ נוסבוים שליט"א שאפילו אם הצדדים לא חתמו על הסכם בוררות ונתנו סמכות לפשר, עצם ההתקשרות היא על דעת המנהג לפשר כשנהוג לפשר.
לעניין בל תלין עיין בספר אהבת חסד פרק י.
