שלום רב,
אשה הזמינה עבודה אצל אומן ללא רשות בעלה, והאומן תובע את שכרו מהבעל (ולא מהאישה) והבעל טוען שהוא לא רצה להזמין את העבודה, האם האומן נחשב כיורד שלא ברשות?
תודה רבה
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
אם הבעל טוען שאמר לאשתו במפורש שלא להזמין איש מקצוע, יש להסתפק אם דינו כיורד ברשות או כיורד שלא ברשות. לגבי המחיר בדרך כלל אין חילוק ביניהם, החילוק הוא רק לעניין טענת 'טול עציך ואבניך'.
אם לא אמר במפורש אלא טוען שאם היה נשאל הוא לא היה מסכים ולא מדובר בדבר יקר מדי שהאישה צריכה להתייעץ עם בעלה, הבעל חייב לשלם כל מה שאשתו סיכמה, משום שבזמנינו סתם נשים הן בגדר נושאות ונותנות בתוך הבית ויש להן סמכות להתחייב בשם הבעל.
מקורות:
סתם נשים נושאות ונותנות בבית. עיין רמ"א חו"מ סי' סב סעיף א. מכל מקום אם מיחה בה בפירוש מבואר בב"ש בהלכות כתובות (לא זכור לי המקור המדויק) שאין מעשיה קיימים.
ההבדל ביורד ברשות או שלא ברשות הוא לעניין אם משלמים כפועל או כקבלן (עיין עלון המשפט גליון 18), ברוב העבודות לא שייך להזמין פועל שיעבוד לפי שעה ולעולם צריך לשלם כקבלן. לעניין טענת 'טול עציך' עיין שם גליון 21.
ייתכן שכל מי שהשביח ברשות בי"ד, כמו במקרה זה שאיש המקצוע לא אמור להעלות בדעתו שיש ויכוח בין בני הזוג בקשר לעבודה זו, דינו כיורד ברשות. עיין בקובץ עומקא דדינא ח"ג עמוד 206.
