בס"ד
בסי' רפ"ה בהל' קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, כ' המשנ"ב
(סק"ב) "דיש דעות בין האחרונים בענין הקריאה די"א שיקרא כל
פסוק ב' פעמים ותרגום עליו, וי"א שיקרא כל פרשה ב' פעמים
ואח"כ התרגום, והיינו פרשה פתוחה או סתומה".
אבל, פסק השו"ע בסעיף ה' דיכול לקרות הפרשה שמו"ת
בשעת קרה"ת, ובפשוטו היינו שיקרא עם הבעל קורא מילה
במילה, ואח"כ יחזור ויקרא פעם נוספת מקרא ותרגום, ולכאו' אינו
כהאחרונים דצריך לקרוא כל פסוק בפנ"ע, וגם לא כהשי' שצריך
כל פרשה בפנ"ע. [ועי' במ"ב סק"ב דמשמע שאם קורא בפיו יחד
עם הש"ץ מקיים הדין לכתחילה].?
ב. האם עדיף כבר לקרוא לבד שמו"ת כל פסוק בפ"נע?
תשובה:
שלום רב
אדרבה, במשנה ברורה שם ובסי' קמו מבואר שלא הבין כך אצת דברי השו"ע, אלא שיש שסברו שמותר לאדם לקרוא שנים מקרא בשעת קריאת התורה אף שאינו שומע את הקריאה על ידי כך כיון שהוא אוחז במקום אחר, כיון שסוף סוף הוא עוסק באותה פרשה ועיקר חובת הקריאה היא על הציבור ודי בכך שיש עשרה שומעים, ובזה הביא שהכרעת הפוסקים אינה כן, וכל אדם חייב לשמוע את הקריאה כיון שהוא חלק מהציבור, וראה ביאור הלכה בסי' קמו שם התפרשו הדברים יותר בהרחבה [מלבד זאת הוסיף המשנה ברורה שם גם מי שקורא מילה מילה עם הש"ץ כדי להתרכז וכדומה, יעשה זאת בלחש כדי שישמע את הקריאה מהחזן].
אכן, יש שסברו שמותר לקרוא את כל הפרשה עם הבעל קורא בלחש, ואחר כך לקוראה פעם נוספת עם התרגום, והביא דבריהם בהרחבה בס' ילקוט יוסף סי' רפה ראה שם. כמו כן ידועים דברי הערוך השולחן שם, שאף שלכתחילה יש לעשות כאחד משני המנהגים שהזכרת, בכל דרך שאדם קורא הוא יוצא ידי חובת מצוה זו.
לא ידוע לי על עדיפות מיוחדת בין שני המנהגים הנ"ל.
