שלום,
שישה תלמידים בישיבה ישבו והאזינו לשיעור מוקלט, לתלמידים היה קר ואחד התלמידים התנדב להביא רדיאטור מהחדר השני. כשהביא טען אחד התלמידים שאין צורך בו וכל השאר אמרו שקר וצריך להדליק, המביא הדליק וכולם המשיכו להאזין.
בשלב מסויים המביא היה צריך ללכת, הודיע לשאר התלמידים שהוא הולך ושיזכרו לכבות את הרדיאטור כשהם יוצאים, התלמידים שרצו להתרכז בשיעור השקיטו אותו.
בסיום השאירו את הרדיאטור דולק ויצאו.
בישיבה נהוג קנס של 30 שקלים למי שמשאיר רדיאטור דלוק ויוצא. והמדריך החרים את הרדיאטור עד לתשלום.
התלמידים טוענים שלא שמעו שהמביא אמר להם לכבות ביציאתם ולכן המביא חייב בתשלום הקנס כי הוא הדליק.
המביא טוען שודאי שמעו כי הגיבו ועוד שאפילו לא היה אומר האחריות היתה עליהם, כי ידעו שהוא הדליק ורצו בכך והדרך בכל מקום שמי שנשאר אחרון מכבה את האור והתנור ולא נהוג שהמדליק מכבה ביציאתו וממילא הם חייבים לשלם.
מי צריך לשלם את הקנס?
תשובה:
שלום רב,
הדין תלוי במחלוקת הפוסקים. לדעת רוב הפוסקים, אלו שהיו מעוניינים ברדיאטור חייבים לשלם. למעשה, ראוי להתפשר.
מקורות:
כל אלו שהיו מעוניינים ברדיאטור שאלו את הרדיאטור בשותפות ויש עליהם חיובי שמירה כדין 'שואל'. בכלל חיוב שמירה הוא גם לדאוג שהרדיאטור לא יוחרם על ידי המדריך עד לתשלום הקנס, גם אם לא שמעו את האזהרה מבעל הרדיאטור. ועיין בגמ' ב"ק דף מ ע"ב לעניין שומר על שור שנגח.
דעת הרא"ש היא ששומר מתחייב בשמירה כאשר הבעלים מסתלקים משמירה ודעת הרמב"ם שאינו מתחייב אלא אם מושך או מגביה את החפץ. עיין שו"ע חו"מ סי' רצא סעיף ה. דעת הנתיבות בסי' שמ סק"ח ששואל מתחייב אף בהתחלת שימוש ואין צורך בקנין, אולם הערך ש"י בתחילת סי' שו חולק וסובר שדין זה תלוי במחלוקת ראשונים.
שלום,
האם ישתנה הדין אם המביא אינו הבעלים של הרדיאטור אלא הביא אותו מהחדר הסמוך והוא בעצם שייך לישיבה?
תודה רבה
לא. זה לא משנה. אכן אין דין מזיק כלפי הישיבה, כיון שהרדיאטור נמצא תחת ידם, אבל יש דין מזיק כלפי דיירי החדר שיש להם זכות שימוש ברדיאטור ששווה לפחות 30 ש"ח, ועתה הם לא יכולים לממש את זכותם אלא בתשלום 30 ש"ח. עיין נתיבות סי' שמ סק"ג.
השאר תגובה