לתרומות לחץ כאן

התובע מתמהמה מלהביא עדים ובית הדין מסרב לפסוק

כבוד הרבנים,

שלום רב,

בהמשך לשאלתי של סוכן דפוס בתשובה שקבלתי חסרו לי מספר תשובות לאור מה שפרטתי. שאלתי האם עברתי על גזל או איסור כל שהוא? ומהי הגדרה על לקוח שלי או שלו האם בזה שהשארתי בדפוס את כל מה שקשור ללקוח קיימתי את המוטל עליי בהסכם? בהסכם כתוב שלקוחות מתאריך מסויים הם של הדפוס. אבל לא צויין שלאחר שאעזוב אסור לי להתקשר עמם או לעבוד מולם במקום אחר. וכן לא צויין בתשובה ההתיחסות לדינא דמלכותא דין שהרי בחוקי התעסוקה של המדינה במפורש אין לי מגבלה וזאת מתקדימים משפטיים. האם בפאן ההלכתי יש לכך התייחסות?

ועוד שאלה בבקשה. המעסיק הקודם שאתו היה לי את ההסכם תבע אותי בבית דין רבני. הגענו לבית הדין. הוא הציג את ההסכם וטען שלקחתי לו לקוחות והוא תובע ממני סכום כסף הזוי של 50,000 ש"ח בטענה שזה היה הורדה שלו מהמכירות. הצגתי בפני הדיינים וכן נתתי לתובע ביד כתב הגנה עמוס בהוכחות שאין שום עילה לתביעה. הדיין שאל אותי לקחת לו לקוחות? השבתי בשלילה. הדיין פנה לתובע ושאל אם יש לו הוכחות? השיב התובע שיש לו עדים. אמר לו הדיין אם כל תביא את העדים. מאז עברו 6 שנים. התובע לא הביא עדים. ולא נתנה שום החלטה בבית דין. פניתי שלוש פעמים במשך השנים לבית דין שיתנו החלטה. על בסיס כתב ההגנה ועל בסיס שהתובע לא הביא עדים. אך שום תשובה לא קבלתי. שאלתי מה עוד עליי לעשות? והאם יש זמן מסויים המוגדר למתן פסק דין על פי המקרה שציינתי? שנזכה לאריכות ימים ושנים מתוך בריאות וחיים טובים ,אבל אחרי המאה עשרים שנה דין זה שנידון בבית דין של מטה ולא ניתן עליו פסק דין יבוא לדיון גם בבית דין של מעלה או שאת חובתי עשיתי ואין עליי שום דין? בתודה ובבשרות טובות .אמן

תשובה:

שלום רב,

אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,

אם כך הם פני הדברים, מותר לך לעבוד גם עם הלקוחות שלו. כל שיכול להיות אסור – לפחות מבחינה מוסרית – הוא לפנות מיוזמתך ללקוחות שסוכם שהם שלו ולהציע להם לעבור אליך.

הסיבה שבית הדין לא פסק, כנראה הוא, משום שבעיקרון בית הדין פוסק לפי בקשת התובע ולא לפי בקשת הנתבע. התובע יכול לומר שהוא מעדיף להביא את העדים בשלב מאוחר יותר והוא מוכן שפסק הדין יידחה, והנתבע אינו יכול להתנגד לכך, חוץ מאם יש הפסד לנתבע כתוצאה מההמתנה.

פסק בית דין אינו כמו הוראת איסור והיתר שהרב פוסק לשואל אם מותר או אסור. אלא, מתן יכולת לתובע לממש את המגיע לו. ככל שהתובע אינו רוצה לתבוע, או שרוצה לדחות את תביעתו, הנתבע יכול לשאול רב, כפי שאכן עשית עכשיו, אבל בית הדין יימנע מלהורות, משום שהוראה שלו היא בעצם פסק דין.

מקורות:

לעניין דין נזקקין לתובע עיין בשו"ע חו"מ סי' כד.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. מכיון שאדם לא רואה חובה לעצמו, לכן בפסק דין, כל אשר יהיה, יש ידיעה סופית במקרה הנ"ל.
    מבחנתי זה עינוי דין ומה גם שהתובע הוציא עליי שם רע שגנבתי לו לקחות. שאלתי מה עוד עליי לעשות? והאם יש זמן מסויים המוגדר למתן פסק דין על פי המקרה שציינתי?
    ושנזכה לאריכות ימים ושנים מתוך בריאות וחיים טובים, אבל אחרי המאה עשרים שנה דין זה שנידון בבית דין של מטה ולא ניתן עליו פסק דין יבוא לדיון גם בבית דין של מעלה או שאת חובתי עשיתי ואין עליי שום דין? בתודה ובבשרות טובות. אמן.

  2. אתה עשית את שלך בכך שהופעת לדיון בבית דין ואף שאלת שאלת חכם.
    אינני יודע חשבונות שמים, אבל, את כל מה שהנך מחויב על פי השולחן ערוך קיימת.
    לדעתי אינך צריך להתייחס לשם רע שהוציא עליך. אנשים לא מייחסים לכך חשיבות. אם הנך באמת חושש משם רע ורוצה לטהר את שמך, אתה יכול לבקש מביה"ד להוציא פסק דין כדי למנוע הוצאת שם רע ממך.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל