עבדתי כ-13 שנה בבית דפוס כסוכן מכירות. היה בנינו הסכם שלקוחות שהבאתי בפרק זמן מסוים הם שלי ואילו לקוחות שהבאתי לדפוס מזמן זה והלאה הם של הדפוס.
לאחר 13 שנה שעבדתי בנאמנות ללא שום סיבה החליט בעל הדפוס לפטר אותי רק כדי ליהנות מאחוזי הרווח של הלקוחות שלי. נתן לי פיצוים. עברתי לעבוד בדפוס אחר שנמצא במרחק של כ-12 קילומטרים מהדפוס הקודם, עם חלק מהלקוחות. מטעמי נימוס הודעתי להם שפוטרתי והודעתי להם על ההסכם שקיים בנינו. לאחר מכן חלק מהלקוחות התקשרו אליי וביקשו לעבוד אתי במקום החדש. כמובן זה הצריך ממני לבנות להם גרפיקה מחדש לכל מה שהם רצו להדפיס. שהרי השארתי בדפוס הקודם את הכל. לא לקחתי גרפיקות או מסמכים או גלופות. ועוד היו לקוחות שחיפשו אחרי ומצאו את הטלפון שלי. יצרו אתי קשר ובקשו לעבוד אתי במקום החדש עם כל המשתמע שלבנות הכל מחדש וגם להם הודעתי על ההסכם בנינו אבל הם אמרו לי שזה לא מחייב אותם. ואין לו שום חזקה עליהם והם יעבדו עם מי שהם רוצים. בדקתי מבחינה חוקית והתברר לי שאין לי שום איסור שמגביל אותי ליצור קשר עם לקוח שהייתי איתו בקשרי מסחר במקום עבודה הקודם. שאלתי האם עברתי על גזל או איסור כל שהוא? ומהי הגדרה על לקוח שלי או שלו האם בזה שהשארתי בדפוס את כל מה שקשור ללקוח קיימתי את המוטל עליי בהסכם ולאחר שפוטרתי לקוחות על פי רצונם מבלי שאשכנע אותם בוחרים להמשיך לעבוד אתי. האם אני צריך למנוע את עצמי מלעבוד איתם? ומה גם מתוקף עבודתי במקום החדש היא להגדיל את המכירות.
בתפילה שלא תצא תקלה תחת ידנו. מצפה לתושבתכם
תודה רבה
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
כפי שהבנתי ההסכם שחלק מהלקוחות הם שלך וחלק של בעל הדפוס היה על התקופה שעבדת אצלו. אם כן, אין מניעה הלכתית לעבוד עם הלקוחות לאחר שפוטרת.
לגבי הלקוחות שלך או הלקוחות שלו שפנו אליך מעצמם, אין גם מניעה מוסרית. לגבי לקוחות שלו שאתה פנית אליהם וביקשת לעבור אליך, יש מניעה מוסרית לעשות כן.
אם ההסכם היה במפורש, שאסור לך לעבוד עם הלקוחות שלו, גם לאחר שתתפטר, ייתכן שיש בכך מניעה הלכתית לחלק מהפוסקים לעבוד עם הלקוחות שלו, גם אם הלקוחות פנו מיוזמתם אליך. לפנות מיוזמתך ללקוחות שלו ולהציע להם לעבור, ודאי אסור.
מקורות:
בשו"ת דברי חיים חו"מ ח"א סי' לא דן במוכר בית שהתנה שהקונה לא יהיה רשאי למכור יין וכתב שאין תוקף לתנאי משום שלא ניתן להתחייב שלא לעשות פעולה מסוימת.
אמנם, בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' ט ד"ה והנה בנידון כתב על שוחט שלימד הלכות שחיטה והתנה שהתלמיד לא ישחט בגבולו, שהתנאי תקף משום שהתחייבות זו היא בכלל שכר פעולה שהתלמיד חייב לשוחט.
ונראה שיש לחלק בין תנאי שהפועל מתנה שהוא בכלל מה שבעה"ב מתחייב תמורת העבודה, לבין אם בעה"ב מתנה שאין הפועל מתחייב. ועל כל פנים מדי מחלוקת לא יצא. גם נראה שאף לדעת החתם סופר אין התלמיד מחויב בקיום התנאי, אלא יכול לשלם את שוויה וכדין בעה"ב שהבטיח לפועל חפץ בשכרו. עיין רמ"א חו"מ סי' שלב סעיף ד.
במקרה שהעובד פונה מיוזמתו ללקוחות של בית הדפוס, נראה שאף לדעת הדברי חיים שם אסור, כיון שיש בכך צד איסור יורד לאומנות חבירו, ניתן להתחייב להימנע מכך. עיין שם בסוף התשובה. אבל אם הלקוחות פנו אליו, אין צד איסור של יורד לאומנות, כיון שגם בית הדפוס החדש כבר קיים מזמן, וממילא לא ניתן להתחייב על כך.
