לתרומות לחץ כאן

נישואין עם תסמונת דאון

בדבר השאלה מאת הרבנות בת"א אם אפשר לרשום לנישואין זוג עם פיגור שכלי או שאין אפשרות לקדשם ע"פ הדין.

הנה  בירוש' ריש תרומות איתא דחש"ו שקידש בינו לבין עצמו איו קידושיו קידושין ובינו לבין אחרים קידושיו קידושין. והישועות יעקב באה"ע (סי' קכא סכ"ד) הביא מי שתמהו שנעלם ירוש' זה מכל דברי הפוס'. והוא ז"ל כ' להוכיח שתלמודא דידן פליג ע"ד הירוש'. ושגם מהירוש' עצמו אין ראיה כ"כ. ע"ש. ובשו"ת מנחת עני (סי' סט) הובא בפת"ש אה"ע (סי' מד סק"ד) כ' דבלא"ה א"א לומר דהירוש' מקידושי אשה מיירי, דא"כ היאך משכחת לה קידושין בינו לבין עצמו, הא קידושין בלא עדים אפי' בפקח לאו כלום הוא, א"ו דהירוש' מיירי בקידושי אפר הפרה במי חטאת. ע"ש. אכן בפת"ש עצמו שם (סי' קכא סוף סק"ה) הבי"ד ס' תו"ג מהגאון מהר"א אבלי מוילנא, שכ' שאין זה מוכרח, די"ל דלעולם מיירי מקידושי אשה, ומ"ש בינו לבין עצמו היינו שהיו העדים עומדים מרחוק והוא רואה אותם, ובינו לבין אחרים היינו שעומדים בסמוך ומלמדים אותו. ע"ש. ועדיין הוא דוחק להעמיס כן בדברי הירוש'. ולדבריו יצא חידוש גדול לדינא, ששוטה שקידש בעדים הסמוכים לו קידושיו קידושין. וזה לא נשמע בשום מקום מדברי הפוס'. ובש"ע אה"ע (סי' מד ס"ב) סתם בפשיטות שהשוטה אין לו קידושין לא מה"ת ולא מד"ס. ולא מצינו לאחד מן הפוס' שם שבב"י וש"ע ונ"כ שיחדש חידוש זה. רק שהביא הב"י שם דברי רי"ו בשם הרמ"ה לחלק בין שוטה גמור לבין מי שדעתו צלולה אלא שדלה וקלושה היא, ולבין מי שהוא עתים שוטה ועתים צלול. והביא כ"ז הרמ"א שם. וכבר האריכו האחרונים שם לפרש ולבאר דברי הרמ"א ושיש ט"ס בדבריו. ע' ח"מ וב"ש וביאור הגר"א שם.

והמעיין  היטב בב"י שם בשם רי"ו, ובדברי האחרונים הנ"ל, יראה שארבעה חילוקים יש שם בענין שוטה, יש שוטה גמור, שהוא גדר שוטה לפי סימני הגמ', שדינו שאין קידושיו קידושין לא מה"ת ולא מד"ס. ויש מי שדעתו צלולה אלא שהיא דלה וקלושה הרבה, והוא קידושיו קידושין גמורים, וכן גירושיו גירושין. ויש מי שהוא עתים שוטה ועתים צלול ואין ידוע העת שקידש אם היה שוטה או צלול, שקידושיו הם קידושי ספק. ויש מי שדעתו משובשת אף שאינו שוטה ממש, ואינו משיג שום דבר על בוריו, שגם בזה קידושיו קידושי ספק. אף שבזה האחרון לא יצא הדבר מידי ספק שלכאו' סותר בזה רי"ו את עצמו מדיוקא דרישא לדיוקא דסיפא. ע"ש היטב.

והנה  לכאו' בשני המקרים האחרונים שנחשב הוא לספק שוטה, וקידושיו קידושי ספק, היה מקום להקשות שנעמידה להאשה על חזקת פנויה, וכעין מ"ש הרמ"א בחו"מ (סי' רלה סכ"א) שאם שנים אומרים שהיה שוטה בזמן המכירה ושנים אומרים שפוי היה, בקרקע הולכים אחר חזקת המוכר, ובמטלטלין לאחר שהחזיק הלוקח הוא הנחשב למוחזק. וע' בתשו' מהרימ"ט ח"א (סי' קכו) ובאמרי בינה (קונטרס הקנינים סי' כד). ע"ש. אכן זה אינו קושיא, שכיון שודאי נעשה לפנינו מעשה קידושין, אף שספק יש לנו בכשרות מעשה זה אי נחשב לקידושין או לא, מ"מ הורעה החזקה בכיו"ב, וכמ"ש כן התוס' בכתובות (כג). בענין
אחר כיו"ב. ע"ש.

ומ"מ  מכ"ז מוכח בפשיטות דבשוטה גמור סבירא להו לכל הפוס' שאין קידושיו קידושין ואין חוששין לקידושיו כלל, ולא שאני לן בין כשעדיו היו סמוכים אליו בשעת הקידושין ובין שהיו רחוקים. ודין השוטה בזה חמיר מדין החרש, שבחרש תיקנו להם חז"ל שיחולו הקידושין מדבריהם, כמפו' בש"ע שם (ר"ס מד), ובב"ש שם (סק"ג) ששייך שיהיה שלום ביניהם. משא"כ שוטה. והוסיף בזה הט"ז שם(סק"ג) שבשוטים אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת. ע"ש. גם בחו"מ (סי' רמג סט"ז וסי"ז) אשכחן חומרא בשוטה יותר מחרש, שהחרש זוכה לעצמו כדין קטן, משא"כ בשוטה שאינו זוכה לעצמו. אלא שנחלקו שם הכנה"ג והסמ"ע אם בדעת אחרת מקנה אותו קונה השוטה לעצמו. ע"ש. וע"ע להגאון מקאונא בנחל יצחק (סי' צו אות ב ענף ג) שביאר דעת הרמב"ם בזה שמחלק בין חרש לשוטה. ע"ש.

והנה  אף שבש"ע חו"מ (סי' לה ס"ח) כ' מרן ששוטה שפסול אין זה דוקא בשוטה שהולך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים, אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים, אע"פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר הדברים, ה"ז פסול ובכלל שוטים יחשב. ע"כ. ולפ"ז יצא לכאו' בחלוקה הרביעית הנ"ל שכתבנו היכא שאינו שוטה ממש, רק שדעתו משובשת ואינו משיג דבר על בוריו, שמוכח מרי"ו והח"מ והב"ש שחוששין לקידושיו. ולכאו' מדברי מרן אלו משמע שאין חוששין לזה כלל.

אכן  חילוק ברור יש בין פסול דעדות לבין פסול דקידושי אשה, וראיה לדבר ממ"ש מרן בחו"מ שם (ס"י) שהפתאים ביותר שאינן מכירים דברים, שסותרין זא"ז, ולא יבינו עניני הדבר כדרך שמבינים שאר עם הארץ, וכן המבוהלים והנחפזים בדעתם והמשתגעים ביותר, ה"ז בכלל השוטים וכו'. ע"ש. ובזה ודאי לא שמענו מעולם שהפתאים ביותר אין קידושיהן קידושין, והלא זהו החלוקה השנית הנ"ל שכתבנו, במי שדעתו דלה וקלושה ביותר, והרי זהו ממש גדר פתי, ועכ"ז קידושיו קידושין גמורים. (ובפרט לפמ"ש הט"ז הנ"ל דה"ט דשוטה אין קידושיו קידושין לפי שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת. וזה שייך בשוטה גמור, שהוא כנחש. משא"כ פתאים ל"ש זה). וה"ה לגבי מי שדעתו משובשת אך אינו שוטה, שאין זה ענין לפסול עדות. שבעדות צריך שיהיה ברירא לן שאינו מדבר מדמיונות לבבו בדברים הנדמים לו שראה ושמע, והם לא היו כן ממש, משא"כ בפסול קידושין כל שאינו בגדר שוטה שדינו שפטור מן המצוות, הרי הוא בגדר בר חיובא, וא"א לפסול קידושיו.

כל  הלין טעמי נראה, שאם המדובר באנשים עם פיגור שכלי, אך דעתם צלולה ואין שיבושים בדעתם, אלא הם בגדר ששכלם דל וקלוש, הרי שקידושיהן קידושין ודאי. ואם הם בגדר שיש איזה שיבוש בדעתם, אף שאינם שוטים ואינם משיגים דבר על בוריו, הרי שקידושיהם קידושי ספק. וכן בעתים שוטים עתים פקחים, כגון שלוקחים תרופות, ומצבם הנפשי אינו יציב אלא עולה ויורד מפעם לפעם, הרי קידושיהם ספק. ובכל אלו שקידושיהם קידושי ספק נראה שאין מניעה להשיאם, שאחר שאין דינו כשוטה, למה נמנע ממנו מלשאת אשה, ולחיות איתה בהיתר כדרך כל הארץ. אא"כ יש שיבוש אצל האשה (או דיעה קלושה כזו) באופן שיש לחשוש שתהיה פתאית לזנות תחתיו בנקל.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל