אם חנויות בארה”ב מחויבות לקבל בחזרה תוך 15 יום

דיין בבית הדין נתיבות חיים
ט"ו חשון ה'תשע"ה

בס׳׳ד

שלום לרבנים האתר דין שליט׳׳א,

רציתי לדעת בירור לגבי ״מנהג הסוחרים״ – וכיצד לנו לנהוג , שפה באמריקה מקובל בין כל הבעלי עסקים דין של הממשלה שצריך להחזיר הכסף לקונים בתוך תקופה של 15 ימים. דהיינו פירושו של הדבר פשוט מאוד שאם הקונה קונה חפץ, ומשום סיבה כלשהי לא רוצה עוד החפץ, שיש לו זכות להחזיר לסוחר החפץ ולקבל כספו בחזרה. ומי שלא יעשה כדין יענוש על ידי הממשלה, ויחייבוהו להחזיר לקונים חפצו.
(הגה: מדובר פה כשהחפץ אין לא שום בעיה, הוא מושלם וטוב לגמרי אלא הלוקח החליט שלא רוצה עוד, לא מדובר על מקח טעות)

זה הדין הממשלה פה, עתה השאלה הנוגעת לנו היא, שכששני יהודים עושים עסק פה. ראשון – כשהסוחר הוא יהודי שנולד פה באמריקה, ברוב הפעמים לא מחלקים כיצד להתייחס ללוקחים שלהם לגבי דברים כאלה, דהיינו בין יהודי ובין לוקח גוי כלומר כשישאלו על החזרת הכסף בתוך ה-15 ימים נותנים מיד בלי שום דאגה מיד. אע׳׳פ שאולי מבחינת הלכתי היה מקור לדבר על זה…. (כשהלוקח הוא יהודי)

מה שקורה שמביא אותי לשאול לכם שאלה הלכתי כשקורה מצב כשיהודי הסוחר הוא לא נולד פה ובא לגור פה, וכשעושה עסק עם יהודים פה, והיהודי הקונה רוצה הכסף שלו בחזרה כמו כנהוג אצל כל הסוחרים פה במדינה זו, הוא לא יתן בשום אופן אינו אלא אם יתבעהו בב׳׳ד, או אם הלוקח לא יהודי יתבעהו אותו בעראכאות שלהם. ואז יהיה משהו… מובן שלא כל כך פשוט לעשות עסק עמו.

לכן ידוע שבשו׳׳ע ח׳׳מ שלגבי ענין דינא דמלכותא דינא בחו”מ סימן שסט סעיף י׳׳א שכולם מסכימים שאמרים את זה כמו שכתוב שם בהגה ״דלא אמרינן דינא דמלכותא אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה, אבל לא שידונו בדיני עובדי כוכבים, דאם כן בטלו כל דיני ישראל (מהרי”ק שורש קפ”ז).״ ולפי האחרונים נראה לומר שמקובל שלגבי מסים ממש שחל חיוב זה אבל דברים אחרים שחוקים אחרים יש מחלוקת בן הפוסקים. ולמעשה קשה לדעת מה לעשות.

ולפי זה נוכל לומר שיהודי הבא לגור באמריקה שמסרב לתת ליהודי חברו הנולד פה כספו בטענה שאנו יהודים וזה לא מקובל עליו, האם יש בזה שום ממש? שהוא יכול לפתור מלהחזיר מכח דדמ׳׳ד? באג׳׳מ כתב על דדמ׳׳ד שאין לסמוך על זה כדי להפטר מלשלם לפי חוק המדינה לגבי תשובה שמדבר על פשיטת רגל.

לפי ראיתי פעם ברעק׳׳א (לא זוכר בדיוק איפה אבל בשו׳׳ע ח׳׳מ) לגבי שאלה שלאלו לו האם אחד הסוחרים היה מסרב ללכת לבית דין ורצה לדון אצל המנהג הסוחרים והסכים עמו, ונוכל לומר האותו דבר פה שמנהג הסוחרים קובע והסוחר זה ( ״הגר״ בתוך יהודים אמריקאים) צריך לתת לו לפי זה, או זה רק כשיש משפט בין הסוחרים כמו בתסריט של רעק׳׳א ? לאפוקי סוחר וקונה ?

תסריט זה קרא לי, ולא היה נעים, ומאז שלא היה רע לי להחזיק החפץ, אני החזיקתיו ולא התלוננתי על זה בדרך משפטי. אבל להבא אם יקרה דבר כזה מה הנכון לפי הלכה? זה יענה על שאלות על נושא זה.

תודה רבה, וברכה והצלחה לכם!

תשובה:

שלום רב,

אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,

יש מקום לומר דינא דמלכותא דינא במקום שיש בכך תקנת בני המדינה (עיין רמ”א חו”מ סי’ שסט סוף סעיף יא, ש”ך סי’ עג ס”ק לט ושו”ת חתם סופר חו”מ סי’ מד).

אבל אם החוק הזה נהוג, גם ללא הטעם של דינא דמלכותא הרי הוא מחייב מדין מנהג המדינה.
קשה לומר שיש סוחר מסוים שעדיין לא שמע על המנהג (שהוא חוק אף בארץ ישראל ובעוד מקומות). ככל הנראה, כל אחד שמע שיש חוק כזה, אלא שיש שלא טרחו לברר את פרטי החוק ואם הוא נהוג. ועל כן הטוען שלא ידע מהמנהג עליו להוכיח.

מקורות:

לעניין שהטוען נגד הידוע לכל אינו נאמן, עיין בחזון איש חו”מ ליקוטים סי’ ה אות ז.

תגובה אחת

    יוסף:

    בס׳׳ד

    תודה רבה על תשובתכם!
    אני מבין שיש הרבה שאלות ששולחים לכם, ושמחתי לקבל תשובתכם.

    ישר כח !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *