מנהג החזו״א בהקפות היה להקיף אחרי שחרית חוץ מבשבת והו״ר. אם רצה להרויח לא להוציא ס״ ת מבלי לקרוא בו, משא״כ בשבת לא מוציאים, מדוע בהו״ר עשה במוסף? ואם עיקר הזמן בביהמ״ק היה במוסף, כ״ה גם בשאר הימים, מה ההבדל?
תודה
תשובה:
שלום רב
בקובץ מנהגי בית הכנסת לחזו"א עמוד סד הערה כח כתב, שהחזון איש סבר שעיקר זמן אמירת ההושענות הוא לאחר מוסף אלא שכדי שלא להטריח את הציבור להניח את הלולב וליטלו לצורך אמירת הושענות קצרות כל כך נהג כמנהג ירושלים לאומרו לאחר ההלל, אבל בהושענא רבה שיש הושענות רבות והוא חלק מרכזי בתפילה, סבר שכדאי הוא לטרוח לעשותו כדינו ובזמן הראוי.
